דוב הקוטב

החורף בישראל מהסס ובנתיים, קצת צפונה מאיתנו, בחוג הארקטי, חי לו הטורף היבשתי הגדול ביותר בעולם – דוב הקוטב.

פרוותו החלולה שקופה למחצה ומרחוק, היא נראית בצבע לבן או בז', אשר העניק לו את השם "הדוב הלבן" בחלק גדול מהשפות בעולם. שכבת השומן העבה שלהם והפרווה הייחודית מגינות עליהם מפני הקור העז השורר באיזור המחייה שלהם וכל מבנה הגוף הדחוס שלהם מיועד כולו לאגירה מקסימלית של חום.

הוא נחשב ל"יונק ימי" בשל העובדה שהוא תלוי בקרח הים ובטרף ימי. גפיו רבות העוצמה מאפשרות לו לצעוד קילומטרים רבים ואפילו לרוץ, וגם לשחות בין גושי הקרח. הוא "טורף על", שנמצא בראש שרשרת המזון וניזון בעיקר מכלבי ים. אבל הוא לא יהסס לאכול כל מה שיזדמן לו.

דוב הקוטב נחשב לדוב גדול מאד. הזכרים הבוגרים שוקלים בדרך כלל 350 עד 600 ק"ג, והנקבות הבוגרות שוקלות בדרך כלל 150 עד 290 ק"ג. הגורים, לעומת זאת, זעירים בלידתם.

גורי דוב הקוטב – צילום: שירות הדגים וחיות הבר של ארצות הברית (U.S. Fish and Wildlife Service), נחלת הכלל. מקור: ויקישיתוף

למרות קירבה משפחתית לדוב החום, התפתחו דובי הקוטב הלבנים כדי לתפוס נישה אקולוגית ייחודית וצרה משלהם, כולל מבנה פיזי שהותאם לטמפרטורות הקרות, לתנועה על גבי שלג וקרח, לשחיה ולציד כלבי ים – הטרף העיקרי שלהם.

אף על פי שמרבית דובי הקוטב נולדים על פני הקרקע, הם מבלים חלק גדול מחייהם על קרח הים ומשמעות שמם המדעי (Ursus maritimus) היא – "דוב ימי". הם צדים את טרפם מגושי קרח צפים בים ולעיתים מתקיימים ממאגרי השומן שבגופם, עד שמזדמן להם טרף.

מבנה הגוף של דוב הקוטב חסון ושרירי. יש לו צוואר ארוך, אזניים וזנב קטנים (דבר שמונע איבוד חום דרכם). כפות הרגליים שלו גדולות יחסית והן משמשות אותו הן להליכה והן להתקדמות מהירה מתחת למים. בנוסף, כפות הרגליים הגדולות מונעות מהם לשקוע בשלג העמוק ומפזרות את משקלם בצורה טובה יותר. על קרח דק הם ילכו אפילו על ברכיהם ומרפקיהם כדי לחלק את המשקל בצורה מיטבית ולא ליפול פנימה.

הפרווה היפיפייה של דוב הקוטב נראית לבנה מרחוק, אך היא למעשה שקופה למחצה. השיערות החלולות מספקות בידוד תרמי מצויין. עורם של הדובים שחור והפרווה מהווה הסוואה על רקע השלג והקרח. כדי להוסיף עוד שכבת הגנה מפני הקור, מכוסה הפרווה בשכבת שמן דוחה מים וכפות הדוב מכוסות בשיער קשיח שמרחיק אותו מן הקרח ומספק אחיזה טובה יותר.

דוב הקוטב הזכר מעדיף לחיות בגפו. הוא נוטה להיות אגרסיבי ויתקוף זכרים אחרים ואף בני אדם. הנקבות חברותיות יותר זו כלפי זו. זכרים פוגשים בנקבות בעיקר בעונות הייחום ואז הם גם יפגשו זכרים אחרים וילחמו בהם. במהלך לחימה שכזו הם עלולים להיפצע ואף לשבור את שיניהם.

מנוחה מהווה חלק ארי מחייו של דוב הקוטב. באיזורים הקפואים שבהם הוא חי, שינה ומנוחה חוסכים באנרגיה. מלבד 7 – 8 שעות שינה מסודרות, הם מנמנמים בכל הזדמנות שנקרית להם. באופן מפתיע, רוב דובי הקוטב אינם ישנים שנת חורף ונשארים פעילים לכל אורך השנה. הנקבות ההרות, לעומת זאת, מבלות את החורף במאורות המלטה, שבהן הן ממליטות ומניקות את גוריהן.

הם מסוגלים לעבור קילומטרים רבים על פני האדמה והקרח אבל יעדיפו להישאר בקרבת הים. בשל גודלם ומשקלם הם יעדיפו לארוב לטרף, כשהם מנצלים את צבע הפרווה ואת כישורי השחייה המעולים שלהם. מרדף אחרי טרף עלול להסתיים בבזבוז אנרגיה מיותר.

טרפם העיקרי של הדובים הוא כלב הים. אך הם לא יבחלו גם בעופות, מכרסמים, צדפות וסרטנים שונים, איילים כבשים ואפילו דגים. הם יארבו בסבלנות בקרבת חורים בקרח וימתינו לכלבי הים שעולים אל פני המים כדי לנשום אוויר ואז ינסו לתפוס אותם במלתעותיהם. במקרה של תפיסה מוצלחת, יאכל דוב הקוטב את העור והשומן של כלב הים ויותיר את הבשר עבור בעלי חיים אחרים. צורת אכילה בררנית זו מאפשרת לשורה של בעלי חיים להתקיים באקלים הקשה של הקוטב הצפוני.

הדובים הלבנים מזדווגים בעיקר בחודשי האביב ותחילת הקיץ. לאחר ההזדווגות, קליטת העובר ברחם מתעכבת עד הסתיו, והיא תלויה בכך שלנקבה יש די מאגרי שומן כדי לכלכל את עצמה ואת הגורים שלה במשך החורף.

בטבע, דוב הקוטב מסווג כמין "פגיע" (Vulnerable) ברשימה האדומה של הארגון הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN). המגמות משתנות בין תת-אוכלוסיות שונות: חלקן הולכות וקטנות, אחרות יציבות או גדלות, ועל חלקן אין די נתונים. ההתחממות הגלובאלית גובה את מחירה ממאגרי הקרח שבקוטב הצפוני ואיזור המחיה והציד של הדובים מצטמצם בהתמדה.

רוצים קצת מהטבע גם על הקיר? ראו תמונות קנבס למשרד ולחדר ישיבות מהצלילות של קובי.