ירח דבש במלדיביים וסרי לנקה

מחפשים יעד רומנטי לטיול הבא שלכם? אולי יש לכם ילדים ואתם רוצים שהם יראו קצת עולם? האיים המלדיביים וסרי לנקה, מציעים לכם פיסות של גן עדן שנפלו ושובצו כמו יהלומים במרכז האוקיינוס ההודי.

זהו סיפור ירח הדבש שלנו. הטיסות, השירותים, המחירים, הכללים והמפגשים המתוארים כאן משקפים את מה שהיה בזמן הטיול, ואינם המלצות עדכניות לנסיעה.

הדרך לגיהנום, כך אומרים, רצופה בכוונות טובות. הדרך לגן העדן לעומת זאת, רצופה במטוסים רבים. לאחר שבועות של ציפייה התכנסנו אשתי ואני בשדה התעופה בן גוריון. היעד: המלדיביים וסרי לנקה. המטרה: ירח דבש שלא נשכח בחיים. האמצעי: חברת הטיולים Wild Dive, עם אנשים מוכשרים ואיכפתיים שעושים הכל כדי להפוך לך את הטיול לחוויה אמיתית.

אז איך מגיעים לאיים המלדיביים? צריך בשביל זה שלוש טיסות: טיסה ראשונה קצרה מישראל לעמאן, באמצעות חברת התעופה "רויאל ג'ורדניאן" המשובחת. משם ריצה בהולה לטיסת ההמשך מעמאן לסרי לנקה (כולל פקידה מקומית מקסימה שפשוט הקפיצה אותנו לראש התור בבידוק הבטחוני כדי להספיק להגיע למטוס הבא) ולבסוף, טיסה שלישית ואחרונה (עם סרי לנקן אייר) מקולומבו לשדה התעופה שליד העיר מאלה – בירת האיים המלדיביים. לסרי לנקה, נחזור מאוחר יותר, בחלק השני של הטיול שלנו.

 

למי שעדיין לא ביקר במלדיביים (מהר! לכו מהר!) מגלה האוקיינוס ההודי שפע ענק של הפתעות. הארכיפלג מורכב מאטולים של אלמוגים שנבנו על בסיס געשי עתיק, והאיים הנמוכים שבהם נוצרו מחול וממשקעים אחרים שמקורם בשונית.

ברפובליקה האיסלאמית של המלדיביים אפשר להתארח באיי נופש (ריזורטים) המיועדים לתיירים, או בבתי הארחה באיים מיושבים. מרבית האיים קטנים כל כך שהם לא מיושבים בכלל.
אף על פי שאסור להכניס למלדיביים אלכוהול, מרבית היאכטות והריזורטים (מלונות או בקתות לתיירים) מחזיקים בר משקות משלהם באישור השלטונות והם ישמחו להגיש לכם, כך שאין צורך לדאוג בנושא.

בנוסף, בטיול שלנו שילמנו בדולרים אמריקניים ולא היינו צריכים להחליף כספים למטבע המקומי. המחירים שפגשנו היו גבוהים יחסית (המלדיביים נחשבים לאתרי התיירות מהיקרים בעולם!) אז קחו זאת בחשבון בתכנון הטיול שלכם מראש.

 

חייה את הרגע

גם אשתי וגם אני צוללים ולכן, החלטנו שהיעד שלנו במהלך השבוע במלדיביים יהיה יאכטת צלילה בשם "קרפה דיאם" – חיה את הרגע בלטינית. היאכטה נודדת מאתר צלילה אחד למשנהו ומאפשרת לחוות את המיטב שמתחת למים.

למי שצלילה אינה בראש מעייניו, יוכל תמיד לבחור ביאכטה שמאפשרת טיולים באיים, או אפילו לבחור בריזורט: מלון בקתות ששוכן בדרך כלל על אי קטנטן ומרבית הבקתות בנויות ממש מעל המים, עם מדרגות פרטיות מהחדר שלכם אל הים, חופים אינסופיים של חול לבן וחם, דקלי קוקוס וצוות מסור שממתין למוצא פיכם.

פגשנו את סאנה, נציגת היאכטה כבר בשדה התעופה והיא כינסה את כולנו, תיירים נרגשים מבריטניה וסקוטלנד, רוסיה, שוויץ, אוסטרליה וישראל, כדי לעלות בפעם הראשונה אל היאכטה.

 

קרפה דיאם היא יאכטת צלילה (Live Aboard), ובטיול שלנו היא סיפקה את כל שירותי הצלילה הנדרשים לשהיה בת שבוע בלב הים. מרבית הצוות הורכב ממקומיים תושבי האיים, אנשים חייכנים, סבלניים ונעימים שעשו את הכל כדי להנעים את האווירה על התיירים. הצוות כלל קפטיין, מדריכי צלילה, שף נפלא שהכין לנו את מיטב המטעמים וכמובן אנשי צוות, מנקים וצוות צלילה.

רמת היאכטה גבוהה ביותר (שווה ערך למלון 4 כוכבים). החדרים מרווחים וספוני עץ. המיטות נעימות ומרופדות. בכל חדר יש מיזוג, שירותים ומקלחת צמודים. את המגבות מחליפים כל הזמן (יש מכבסה קטנה ביאכטה עצמה) ואת החדרים מנקים ומסדרים פעמיים ביום.

האוכל עצמו מצויין וכולל שפע של פירות טרופיים טריים (טעימים לאללה! הרבה יותר מהמקבילות הישראליות בדרך כלל), דגים מקומיים, תבשילים חריפים וקלילים בחלב קוקוס והרבה אורז – "הלחם" של המזרח. בארוחות הבוקר מכינים חביתות לפי טעמכם (השף מברר בערב קודם איזו ביצה אתם אוהבים) ולפעמים מגיעות הפתעות כמו "מלאווח" מקומי, בליווי של סלסת דגים חריפה.

אחד הערבים כלל ירידה לאי קטנטן (קו חוף של כ – 200 מטרים בלבד), עם צמחייה ירוקה שופעת, עצי קוקוס וחול לבן בתולי. במהלך אותו הערב הכין הצוות פסל – חול של כריש לוויתן, אשר עוטר בחול שחור ובנקודות לבנות ולקינוח, הוסיפו לו סנפירי עץ. הם טוענים שזה מביא מזל, ובאמת – למחרת היום ראינו כרישי לוויתן בפעם הראשונה.

מוקדם יותר באותו היום קפצו השף והעוזר שלו לסירת המנוע הקטנה, עם כמה חוטים ופתיונות. חצי שעה לאחר מכן הם חזרו עם חיוך רחב על הפנים… ולוטיין אדום ענקי. הלוטיין כיכב בארוחת הערב על האי, כשהוא נצלה על גחלים לוחשות בליווי תפוחי אדמה והוגש לצד אורז מבושל, פירות וירקות.

כשחזרנו לחדר מאוחר יותר, חיכתה לי ולאשתי הפתעה נעימה: סידור פרחים נפלא וברכות לרגל ירח הדבש שלנו המתינו על המיטה. קשה מאד שלא להתאהב בצוות אחרי השקעה כזו.

צלילה במלדיביים

האיים המלדיביים נחשבים לאחד מאתרי הצלילה המבוקשים והמוצלחים ביותר בעולם. בכל פינה נגלות לצולל או למשנרקל שפע של חוויות תת מימיות: אוניות טרופות, ריפים שופעי חיים, שפע אדיר של אלמוגים, דגים ובעלי חיים נוספים.

הזרמים במלדיביים משתנים עם עונות המונסון ושונים מאתר צלילה אחד לאחר. בשונה מ"הבריכה" האילתית המוכרת לנו, במלדיבים זרם הוא שם המשחק. זרם המים החזק מביא לשוניות שפע של חומרי מזון ומקיים מערכת אקולוגית עשירה ומגוונת. החסרון כאן הוא שכאשר מתכננים צלילות צריך לקחת את הזרמים בחשבון: לפעמים מדובר בזרמים חזקים, גועשים, שלא מאפשרים להתקדם מולם. לפעמים, המים שקטים וצלולים כל כך שפשוט כיף לרחף בהם.

הזרמים מספקים חומרים מזינים לשוניות והן הופכות לנווה מדבר ענק ויפייפה, שופע בחיים. תוכלו למצוא כאן פרפרונים, אנג'לים, נתחנים (כולל נתחני נאסו ובלו פאודר ענקיים), דגי עטלף סקרנים שיעוטו עליכם ממש בתחילת הצלילה, סטינג ריי, צבי ים, כרישים, מנטות ואפילו כרישי לוויתן. הכמות של בעלי החיים הללו עצומה, ההפתעות מחכות מאחורי כל פינה, בלט סלע או ריף.

הצוות המיומן של "קרפה דיאם" לקח אותנו פעם אחר פעם לאתרי צלילה מרהיבים: אם מדובר בלגונות שבהן מנטות רעבות, אוניות טרופות או פסגות של הרים תת מימים, שופעות חיים. ב Maaya Thila עברנו צלילת לילה בלתי נשכחת עם כרישים בכל פינה, סטינג ריי, צבי ים ולוקוסים ענקיים משחרים לטרף. למחרת עברנו באותו אתר צלילת יום וראינו אוכלוסיית דגים אחרת לחלוטין, עם שושנונים, נתחנים, אנג'לים (כולל בלו פייס) קיסרונים, תוכינונים, דגי נפוליאון חלילונים, נצרנים ועוד.

באחד הערבים הגענו ללגונה שקטה, שבה הדליק הצוות אורות שמשכו כמויות עצומות של פלנקטון. לאחר מספר דקות של המתנה הופיעו צלליות שקטות מתחת לפני המים: זוג מנטות עלו לאכול. בתוך שניות המים געשו בתיירים נלהבים שקפצו עם הבגדים ומצלמות לצלם את הענקים הרעבים. המנטות המשיכו לאכול עוד שעה ארוכה, רוקדות בדרכן הקסומה והמיוחדת ומהוות את מוקד תשומת הלב. למחרת הן נצפו שוב גם בצלילה. כנראה שהן באו לאמר שלום ותודה על ארוחת הערב.

על מנת לצלול במלדיביים וליהנות מכך באמת, כדאי לקחת פריטי ציוד צלילה מסויימים:

שמירה על השונית – הקפידו להרחיק את הידיים ואת הציוד מהאלמוגים. כפפות אינן הופכות מגע בשונית לבטוח, לא בשבילכם ולא בשביל האלמוגים.

מצוף חירום הוא חובה לכל צולל והשימוש בו מתורגל עם כולם כבר בצלילה הראשונה. בכל פעם שתסיימו צלילה, תתבקשו להרים מעלה את המצוף – המסומן בצבעים זוהרים ובולטים – כדי למשוך את תשומת הלב של צוות סירת האיסוף. מומלץ גם להצטייד במשרוקית קטנה וחזקה.

מצלמה. כדי לצלם במהלך הצלילות במלדיביים צריך קודם כל איזון טוב (שליטה בציפה), שמאפשר לצלם בלי לגעת בשונית, וכדאי גם להיעזר בבאדי אמין שיודע לאתר דברים ובזוג רגליים חזקות (זרמים, זרמים). כאן מומלץ בחום להצטייד בסבלנות רבה וגם במצלמת גיבוי קטנה: לא תרצו להגיע עד למלדיביים כדי לגלות שהמצלמה שלכם מוצפת. בטיול שלנו, כאשר נצפו מנטות או כרישי לוייתן, מצלמת הגיבוי הקטנה הפכה למרכזית מאד כשכולם חטפו סנפירים ושנורקלים וקפצו למים לתעד את החוויה. בדרך כלל לא היה מספיק זמן להתארגן לצלילה של ממש, ומצלמה גדולה ומסורבלת הייתה רק מעכבת את מי שרצה לצלם את החיות המופלאות הללו.

 

סרי לנקה

בתום הפלגה בת שבוע באיים המלדיביים עזבנו אותם (בצער רב!) כדי לעבור ליעד המאתגר הבא: סרי לנקה. לאחר טיסה קצרצרה בת שעה וחצי בערך, נחתנו בשדה התעופה Katunayake, אשר נמצא לא רחוק מהעיר קולומבו.

לאחר סיבוב מתיש בשדה התעופה, והתמודדות ראשונה עם המנטליות המקומית, התורים, הבירוקרטיה והסחבת, יצאנו משדה התעופה היישר לזרועותיו של סאם, המדריך המקומי והנהג שלנו, אשר יטייל עמנו ברחבי האי בחמשת הימים הקרובים.

הקונספט הזה, של מדריך שהוא גם נהג צמוד, מתאים במיוחד לטיול כשלנו: שבו בתוך חמישה ימים קצרצרים רצינו להגיע לאתרים היותר מעניינים ולדלג על הצורך בתחבורה ציבורית, שעות המתנה ארוכות בתורים וכו'. חברת הנסיעות, ביחד עם המדריך, דאגו לנו למלונות לכל אורך הדרך. בכל אתר אליו הגענו חיכו לנו כבר הכרטיסים בקופה והמדריך עצמו דאג לתבל את הטיול בסיפורים ובתיאורים מההיסטוריה וההווה העשירים של סרי לנקה.

בכמה מילים קצרות, סרי לנקה, מדינת – אי בודהיסטית ברובה, ידעה ניסיונות כיבוש מצד ממלכות בדרום הודו הסמוכה. הבריטים השתלטו על אזורי החוף שלה בשנת 1796 ועל האי כולו בשנת 1815, והיא שוחררה רק בשנת 1948. זמן קצר לפני ביקורנו פסקה בסרי לנקה מלחמת אזרחים עקובה מדם בין השלטונות לבין קבוצת מורדים הקרוייה הנמרים הטמילים.

וכעת, לאחר שנים כה רבות, מגלה המערב את סרי לנקה וענף התיירות שבה הולך ומתפתח. השלטונות המקומיים מצידם משקיעים משאבים רבים בפיתוח התיירות ובתי מלון, בתי הארחה ואף מלכודות תיירים צצים בכל פינה כפיטריות אחרי הגשם.

סרי לנקה של ימינו היא תערובת אינסופית של עתיק ומודרני, של דתות שונות. של מסורת מול קידמה. הכבישים הצרים והאינסופיים (בסרי לנקה יש כביש מהיר אחד בלבד!) עוברים מעיר לכפר ומכפר לעיר נוספת ולאורכם ערב רב של חנויות, מוסכים, דוכני ירקות, בנקים, קיוסקים וחנויות סלולאר. מייד לאחר הבתים מתפרש הג'ונגל הענק שמחבק את כל האי בירוק מטריף, מחוף אל חוף. פה ושם לאורך הדרך תיתקלו בפסלונים של בודהה (בודהיזם היא הדת העיקרית במדינה), במקדשים הינדיים קטנים, במסגדים ואפילו בכנסיות. כולם ניצבים זה לצד זה בהשלמה נינוחה.

קשה לעצום עיניים בנסיעות הארוכות מאתר לאתר. הכבישים הצרים מכתיבים קצב משלהם: המהירות המקסימלית כמעט בכל מקום עומדת על 60 קמ"ש ובמקרים רבים – אף פחות מכך. הנהיגה בצד שמאל, בדומה לאיים הבריטיים, להודו ולמספר מדינות נוספות. הרמזורים מועטים ביותר (ראינו בסה"כ ארבעה רמזורים במהלך הטיול שלנו) ובכבישים שולט חוק הג'ונגל – כלי הרכב הגדולים יותר דוחפים את הקטנים יותר הצידה. כולם עוקפים אחד את השני ולחצות כביש זה בגדר סכנת נפשות של ממש.

בתי המלון בהם היינו – ארבעה ושלושה כוכבים, עשו הכל כדי להנעים עלינו את השהייה שלנו. החדרים ברוב המקרים היו גדולים, מרווחים ומאובזרים היטב, כולל אינטרנט חופשי, חדרי אמבטיה ענקיים ושירות יוצא מגדר הרגיל. גם כאן ניכרת בכל פינה השאיפה המקומית להפוך את האי לפנינה תיירותית אמיתית. במקרים רבים זה עובד. לפעמים, זה יכול להיות קצת מעיק, כשכל מספר דקות ניגש אליך מישהו כדי לברר אם הכל בסדר ואם צריך עוד משהו.

מבין בתי המלון שהיינו בהם ראוי לציין את Cinnamon Lodge המצויין – מלון ענק עם בקתות אירוח, שמשתרע בנוחות מסביב לחורשה ולאגם קטן. חדר האוכל מקורה אך נטול קירות, ומאפשר בעצם להתאחד עם הטבע. בחורשה תוכלו למצוא קופים, סנאים, לטאות גדולות ועופות מים שונים.

מלון שני, מדהים ביופיו, הוא ה Tea Factory, מפעל תה לשעבר, אשר ננטש והוסב לבית מלון, תוך שימור קפדני על המבנה הישן וטיפוחו ביד אוהבת. בבית המלון אשר מוקף במטעי תה אינסופיים, תוכלו לראות מכונות מקוריות שהשתמרו מן המפעל הישן (הן מתחילות לעבוד ומשמיעות רעש כדי לקרוא לאורחים לרדת לחדר האוכל).

האוכל בבתי המלון איכותי ונקי. הוא תערובת של מנות מקומיות, עם נגיעות מקסימות מהודו ומהמלדיביים ומנות בינלאומיות/אירופאיות. בארוחת הבוקר תוכלו לגוון בין חביתות בהכנה אישית, לבין דאל (תבשיל עדשים הודי חריף) ולחם מקומי, בין תפוחי אדמה בשמנת למנות מבושלות שונות. קשה להישאר שם רזה.

 

אסור להחמיץ בסרי לנקה:

 Dambulla Caves – מערות דמבולה (או מקדש האבן, כפי שהן נקראות בדרך כלל), הן סדרת מקדשים בודהיסטיים החבויים בתוך מערות וכוכים. זהו אתר מורשת עולמית המצוי במחוז מטאלה (Matale) שבמרכז סרי לנקה. נזירים בודהיסטים חיים במערות מאז המאה השלישית לפני הספירה. המערות מצויות בפיסגתה של גבעה שמצריכה טיפוס לא קשה במיוחד, והמקדשים שבתוכן מכילים פסלים וציורי קיר מתקופות שונות.

 

לאורך המדרגות בואכה המקדש, ניתן להיתקל בעולי רגל בודהיסטים אשר מטפסים מעלה עם ילדים קטנים, ידיהם עמוסות במתנות ומנחות. כדאי להיזהר מהקופים הקטנים והחצופים שמתגוררים לאורך המדרגות: הם מאד אוהבים לחטוף לאנשים דברים מהידיים (במיוחד פריטי מזון ומנחות שונות שמובאות למקדש).

Polonnaruwa – עתיקות פולונאוורה מצויות גם הן במרכז סרי לנקה והן חורבותיה של עיר הבירה של ממלכה סרי לנקאית עתיקה. פולונאוורה הפכה לעיר הבירה השנייה של סרי לנקה לאחר חורבן אנוראדהפורה בשנת 993. כיום, זהו אתר מורשת עולמית חשוב הכולל את העיר העתיקה ומוזיאון עתיקות סמוך. העיר מאכסנת חורבות של ארמונות, מקדשים, סטופות (כיפות אבן או לבנים המקודשות לבודהיסטים), בריכות רחצה ופסלים. היא פנינה אמיתית לחובבי ארכטיקטורה וארכיאולוגיה ואתר נהדר לצלמים חובבים ומקצועיים (אפילו דוראן דוראן צילמו כאן קליפ!).

Minneriya National Park – אחד מן הפארקים הלאומיים החשובים ביותר של סרי לנקה, הוגדר כשמורת טבע כבר בשנת 1938, מסביב למאגר המים המלאכותי של מינאריה. המאגר, אשר נחפר כבר במאה השלישית לספירה, מתייבש בחלקו בקיץ ובאיזור כולו צומח עשב, מאכל לפילי הבר. מלבד פילים (שהם חווית מפגש מרהיבה ומרגשת) ניתן לראות באיזור ציפורים מיוחדות, צמחיה שופעת ובעלי חיים שונים כמו צבאים, קופים ותאו.

את הטיול בפארק עושים בג'יפ פתוח (כדאי להביא משקפי שמש – הנסיעה כרוכה בכמות גדולה של אבק) – חוויה מטלטלת עצמות ומשעשעת בפני עצמה.

Sigiriya – סיגיריה או "סלע האריה" בסינהלית, הוא סלע ענק המזדקר מעלה לגובה של כ – 180 מטרים ובראשו, ארמון מימי המלך קאסאפה הראשון (Kassapa I), שמלך בשנים 477 עד 495 לספירה והפך את סיגיריה לבירת המלוכה. מסביב לסלע משתרע קומפלקס נרחב של גנים, תעלות, חומות הגנה ומערות מגורים לנזירים בודהיסטים.

 

על מנת להגיע לחורבות הארמון, יש לטפס מאות מדרגות. הטיפוס עצמו עוצר נשימה, כמו גם הנוף למישורים המתפרשים מתחת. בערך באמצע הטיפוס מעלה יש מערה חצובה, שקירותיה מכוסים בטיח ובציורי נשים צבעוניים. בישורת האחרונה נחצבו רגלי אריה ענק, שהיו ככל הנראה חלק מפסל אדיר מימדים ש"שמר" על הארמון.

אף על פי שמדובר בטיפוס קשה, והתורים במדרגות יכולים להשתרך, עדיין מדובר באחד האתרים היפים ביותר בסרי לנקה ומומלץ בחום רב שלא לוותר עליו.

Peradeniya – הגנים המופלאים של פרדניה מצויים בפרברי העיר קנדי שבמרכז האי. ההיסטוריה המלכותית של המקום מתחילה כבר בשנת 1371. הגן הבוטני הוקם בשנת 1821, תחת השלטון הבריטי, והבריטים דאגו לטפח אותו ולהעשיר את הצמחייה המקומית.
נכון להיום מדובר באתר מרהיב עין, מטופח ושמור היטב. ניתן "ללכת לאיבוד" במשך שעות בצללים הקרירים של עצי פיקוס אדירים, שדרות דקלים ומזרקות קטנות. אסור לפספס את חממת הסחלבים ואת העטלפים הגדולים. גם כאן, מדובר באתר חובה שאסור להחמיץ.

Nuwara Eliya – הפעם לא מדובר באתר ספציפי אלא באיזור שלם, הממוקם באיזור הגבעות של מרכז סרי לנקה. מחוז נוורה איליה הוא איזור ערפילי, קריר וגשום, והעיר בעלת השם הדומה שבמרכזו שוכנת בגובה של כ – 1,868 מטר. זוהי סביבה אופטימלית לגידול תה ואכן – חבל ארץ זה עומד בלב ליבו של ייצור התה הציילוני המפורסם והוא מוקף כולו בדונמים על דונמים של מטעים, מנוקדים פה ושם בבתי חווה קטנים, במפעלי אריזה לתה ובמפלים קטנים. אסור להחמיץ פגישה פנים אל פנים עם קוטפות התה, וביקור באחד ממפעלי התה הרבים באיזור, שכולל סיבוב בין המכונות ולבסוף טעימה של סוגים שונים של תה. קחו מטריה – זהו איזור גשום ביותר והכי חשוב – תיהנו מכל רגע!