מלדיביים וסרי לנקה נתנו לירח הדבש שלנו שני קצבים שונים: שבוע שבו החיים התנהלו סביב הים, ואחריו חמישה ימים בין מקדשים, פילים וגבעות תה. שנינו צוללים, ולכן רצינו זמן מתחת למים, אבל גם לראות עולם ביבשה. חברת Wild Dive סייעה לארגן את המסע, שחיבר בין שני חלקי האוקיינוס ההודי שלנו.
זהו סיפור הטיול כפי שהיה. הטיסות, המחירים, השירותים, כללי הכניסה והמפגשים מתארים את אותה נסיעה ואינם מידע עדכני להזמנה. כל צילומי המסע המופיעים כאן הם של קובי חי יעקבי. גם אם אתם מחפשים חופשה רומנטית או חושבים על נסיעה משפחתית, כדאי לקרוא את הסיפור כהשראה ולבדוק בנפרד מה מתאים לכם כיום.
שלוש טיסות אל האיים
אחרי שבועות של ציפייה הגענו אשתי ואני לנתב"ג. בדרך אל מלדיביים וסרי לנקה היו שלוש טיסות: תחילה לעמאן עם רויאל ג'ורדניאן, אחר כך לקולומבו ולבסוף למאלה עם סרי לנקן אייר. בעמאן רצנו לחיבור הבא, ופקידה מקומית עזרה לנו להגיע לראש תור הבידוק כדי להספיק. לסרי לנקה תכננו לחזור בחלק השני.
הנחיתה ליד מאלה, בירת הרפובליקה האסלאמית של המלדיביים, הכניסה אותנו לנוף האיים. הארכיפלג בנוי מאטולי אלמוגים על בסיס געשי עתיק, והאיים הנמוכים נוצרו מחול וממשקעים שמקורם בשונית. רבים מהם קטנים ואינם מיושבים. בין אפשרויות האירוח נמצאים איי נופש ובתי הארחה באיים מיושבים, אך הבחירה שלנו הייתה לחיות במשך שבוע על יאכטה.
ריזורט או יאכטה
מי שמחבר מלדיביים וסרי לנקה לטיול אחד יכול לחשוב קודם על אופי החלק הימי. ריזורט עשוי להתאים למי שרוצה בקתה, חוף וזמן במקום אחד; יאכטה יכולה להתאים למי שרוצה לעבור בין אתרים. בתמונות של האיים מוכרות הבקתות שמעל המים, המדרגות הפרטיות לים, החול הלבן ודקלי הקוקוס. עבורנו, מוקד הבחירה היה הצלילה.
בזמן הטיול, הכניסה למלדיביים לא אפשרה להביא אלכוהול, אך יאכטות וריזורטים מורשים הציעו אותו בברים שלהם. שילמנו בדולרים אמריקניים ולא נדרשנו להחליף כסף למטבע המקומי. המחירים שפגשנו היו גבוהים יחסית. אלה פרטי נסיעה היסטוריים; את כללי המכס, התשלום וההוצאות הצפויות צריך לברר מחדש לפני הזמנה.
קרפה דיאם
הבית שלנו בחלק הימי של מלדיביים וסרי לנקה היה "קרפה דיאם", שם שמשמעותו בלטינית "חיה את הרגע". סאנה, נציגת היאכטה, פגשה אותנו בשדה התעופה וריכזה קבוצה מבריטניה ומסקוטלנד, מרוסיה, משווייץ, מאוסטרליה ומישראל. עלינו יחד אל יאכטת צלילה, Live Aboard, שעברה מאתר לאתר וסיפקה לנו את שירותי הצלילה לשבוע בים.
רוב אנשי הצוות היו מקומיים: קפטיין, מדריכי צלילה, שף, אנשי ניקיון וצוות תפעול וצלילה. החדרים היו מרווחים וספוני עץ, עם מיטות נוחות, מיזוג, שירותים ומקלחת צמודים. בתחושה שלנו רמת האירוח הייתה דומה למלון ארבעה כוכבים. ניקו את החדרים פעמיים ביום, והמכבסה הקטנה על הסיפון אפשרה החלפת מגבות תכופה.
האוכל הפך לחלק מהזיכרון של מלדיביים וסרי לנקה: פירות טרופיים טריים, דגים מקומיים, אורז ותבשילים בחלב קוקוס, חלקם חריפים. בבוקר הכינו חביתות לפי ההעדפה שהשף בירר בערב. לפעמים הגיעה גם מנה שהזכירה לנו מלאווח, עם סלסת דגים חריפה. בין צלילה לצלילה היה נעים לשבת לארוחה ולהרגיש שהיום ממשיך בלי צורך להתארגן מחדש.
ערב על אי קטן
באחד הערבים ירדנו לאי בעל קו חוף של כ-200 מטרים, עם צמחייה, עצי קוקוס וחול לבן. הצוות בנה פסל חול של כריש לוויתן, עיטר אותו בחול שחור ובנקודות לבנות והוסיף סנפירי עץ. לדבריהם הוא מביא מזל. למחרת ראינו כרישי לוויתן לראשונה; את הקשר בין הפסל למפגש נשאיר כסיפור חביב מהערב.
מוקדם יותר יצאו השף ועוזרו בסירת מנוע קטנה עם חוטים ופיתיונות. כעבור כחצי שעה חזרו עם לוטיין אדום גדול, שהפך לארוחת הערב באי. הוא נצלה על גחלים לצד תפוחי אדמה והוגש עם אורז, פירות וירקות. כשחזרנו לחדר חיכו על המיטה פרחים וברכות לירח הדבש. ההשקעה האישית הזאת נשארה איתנו.
השוניות והזרמים
בחלק הראשון של מלדיביים וסרי לנקה פגשנו שוניות עשירות, אוניות טרופות ולגונות. הזרמים משתנים עם המונסונים ובין אתרים, והם חלק מרכזי בתכנון. לפעמים פגשנו מים רגועים וצלולים, ולפעמים זרם שלא אפשר להתקדם מולו. ההשוואה לימים השקטים המוכרים לנו באילת הדגישה כמה חשוב להתאים את הצלילה לסביבה.
המים הנעים מביאים חומרי מזון ומזינים את החיים בשונית. ראינו פרפרונים, קיסריים, נתחנים ובהם נאסו ובלו פאודר, דגי עטלף סקרנים, טריגונים, צבי ים, כרישים, מנטות וכרישי לוויתן. המגוון הוא חלק מהזיכרון שלנו, לא רשימת מפגשים שמובטחת לכל מי שמגיע. כל צלילה התפתחה לפי המקום והזמן שלה.
כדי להעמיק בהיכרות עם אחד המפגשים, אפשר לקרוא את המאמר על כריש הלוויתן. הסיפור של מלדיביים וסרי לנקה מתאר את ההתרגשות שבמפגש, והמאמר מתבונן בבעל החיים עצמו. שני סוגי הקריאה משלימים זה את זה בלי להפוך חוויה אישית לנתון על כל האוכלוסייה.
Maaya Thila ביום ובלילה
הצוות הוביל אותנו ללגונות עם מנטות, לאוניות טרופות ולפסגות של הרים תת ימיים. ב-Maaya Thila צללנו בלילה בין כרישים, טריגונים, צבי ים ודקרים גדולים שחיפשו מזון. למחרת חזרנו באור יום ופגשנו אוכלוסייה אחרת: שושנונים, נתחנים, קיסריים ובהם בלו פייס, קיסרונים, תוכינונים, נפוליאונים, חלילונים ונצרנים.
המעבר בין יום ללילה היה אחד השיעורים המעניינים של מלדיביים וסרי לנקה. אותו אתר קיבל אופי אחר, בלי שנצטרך לעבור לאי הבא. מי שנמשך לצבעי הדגים יכול להתבונן גם בצילום קיסר הדור על קנבס שבגלריה, כתצלום נפרד שממשיך את העניין בעולם הזה.
מנטות ליד היאכטה
בערב אחר עגנו בלגונה שקטה. הצוות הדליק אורות, פלנקטון התקבץ לידם, וכעבור דקות הגיעו שתי מנטות לאכול. תיירים קפצו למים עם בגדים ומצלמות, והמנטות נשארו עוד זמן רב. למחרת ראינו אותן שוב בצלילה. כך התרחש המפגש בטיול שלנו; אין בכך המלצה למשוך בעלי חיים או להצטופף סביבם.
בתכנון מסע של מלדיביים וסרי לנקה, רצוי לברר מראש כיצד המפעיל נוהג במפגשים עם חיות בר. אנחנו יכולים לספר מה ראינו אז, אבל בחירה כיום צריכה להתחשב בכללי האתר ובשמירת מרחב לבעלי החיים. מפגש טבעי אינו הזמנה לגעת, לרדוף או לחסום את הדרך כדי להשיג תמונה.[4]
מלדיביים וסרי לנקה: הציוד שלנו
מצוף סימון היה חובה במסגרת הצלילות שלנו, והשימוש בו תורגל כבר בצלילה הראשונה. בסיום הצלילות התבקשנו להעלות מצוף בולט כדי שסירת האיסוף תזהה אותנו. משרוקית קטנה וחזקה היא אמצעי איתות נוסף שכדאי לברר לגביו בתדריך. הציוד מועיל כשהוא נגיש וכשמי שנושא אותו יודע להשתמש בו.
צילום בחלק הימי של מלדיביים וסרי לנקה דרש ציפה טובה, באדי קשוב ויכולת להתמודד עם הזרמים. סבלנות הייתה חשובה לא פחות מהמצלמה. הבאנו גם מצלמה קטנה לגיבוי: כשנראו מנטות או כרישי לוויתן וההתארגנות הייתה לשנירקול, היה לה יתרון על המערכת הגדולה. זו הייתה גם אפשרות גיבוי למקרה שהמצלמה המרכזית תוצף.
הידיים והציוד צריכים להישאר רחוקים מהאלמוגים. כפפות אינן הופכות מגע בשונית לבטוח, והצילום אינו מצדיק להישען עליה. אם אתם מתכננים שבוע כזה, המדריך לבחירת מסלול לייבאבורד יכול לעזור לנסח שאלות על הניסיון הנדרש, סדר היום והציוד. אין צורך להעתיק את הבחירה שלנו כדי למצוא מסלול שמתאים לכם.
מלדיביים וסרי לנקה: המעבר בין האיים
אחרי שבוע על היאכטה עזבנו את המלדיביים בטיסה של כשעה וחצי אל Katunayake, ליד קולומבו. לאחר התורים וההתארגנות בשדה פגשנו את סאם, המדריך והנהג שלנו לחמשת הימים הבאים. המעבר בין מלדיביים וסרי לנקה היה שינוי מלא בקצב: מהפלגות בין אתרים אל כבישים, כפרים ויעדים בתוך האי.
נהג ומדריך צמוד התאימו למטרתנו להספיק ביקורים רבים בזמן קצר. חברת הנסיעות וסאם ארגנו מלונות וכרטיסים, והוא הוסיף סיפורים על ההיסטוריה ועל החיים באי. כך יכולנו להקדיש יותר זמן לביקור ופחות להמתנות ולתחבורה ציבורית. זה היה השירות שקיבלנו אז, ולא תיאור של חבילה שניתן להזמין כיום באותם תנאים.
אי של היסטוריה ודתות
סרי לנקה היא מדינת אי שרוב תושביה בודהיסטים. בהיסטוריה שלה היו ניסיונות כיבוש מצד ממלכות מדרום הודו. הבריטים השתלטו על אזורי החוף ב-1796 ועל האי כולו ב-1815, והעצמאות הגיעה ב-1948. זמן קצר לפני ביקורנו הסתיימה מלחמת האזרחים בין השלטון לנמרים הטמילים, והתיירות הייתה בתנופת התפתחות שהורגשה במקומות שבהם עברנו.
בזיכרון של מלדיביים וסרי לנקה, הכבישים תופסים מקום מפתיע. בסרי לנקה עברנו בין חנויות, מוסכים, ירקות, בנקים וחנויות טלפון, כשמאחורי הבתים התחיל שוב הירוק. לצד פסלי בודהה ראינו מקדשים הינדיים, מסגדים וכנסיות. העתיק והמודרני עמדו זה לצד זה, וגם מתקני התיירות החדשים היו חלק מהתמונה.
הקצב שבדרך
בזמן ביקורנו תוארה רשת הדרכים כבעלת כביש מהיר אחד, והנסיעות ברובן היו בכבישים צרים. המהירויות שפגשנו היו סביב 60 קמ"ש או פחות, והנהיגה הייתה בצד שמאל. במהלך הטיול ראינו רק ארבעה רמזורים. כלי רכב עקפו ונדחקו זה לצד זה, וחציית הכביש דרשה מבחינתנו הרבה תשומת לב.
אלה רשמים מאותה נסיעה, לא נתוני תחבורה עדכניים. גם כשמסתכלים על מרחק במפה, סיפור מלדיביים וסרי לנקה מזכיר שכדאי לברר כמה זמן הדרך לוקחת בפועל. אצלנו הנהג הכיר את הקצב המקומי, ואפשר לנו להסתכל החוצה על הצמחייה ועל היישובים במקום להתמודד בעצמנו עם הנהיגה.
המלונות והארוחות
המלונות שבהם התארחנו בסרי לנקה היו בני שלושה וארבעה כוכבים. ברובם קיבלנו חדרים גדולים, אינטרנט חופשי, חדרי רחצה מרווחים ושירות קשוב. לפעמים שאלו לשלומנו לעיתים תכופות כל כך שזה הרגיש מעט מוגזם, אבל הרצון לארח הורגש. האוכל חיבר מנות מקומיות, השפעות הודיות ומלדיביות וגם אפשרויות בינלאומיות.
ב-Cinnamon Lodge הבקתות השתרעו סביב חורשה ואגם קטן. חדר האוכל היה מקורה ופתוח בצדדים, ובחורשה ראינו קופים, סנאים, לטאות גדולות ועופות מים. מלון Tea Factory, לעומתו, היה מפעל תה לשעבר ששומר והוסב למלון. סביבו מטעים, ובתוכו מכונות מקוריות שהופעלו ברעש כדי לקרוא לאורחים לארוחה.
גם ארוחות הבוקר הוסיפו לחוויה של מלדיביים וסרי לנקה. אפשר היה לבחור חביתה בהכנה אישית, דאל חריף עם לחם מקומי, תפוחי אדמה בשמנת ומנות מבושלות. המעבר בין מלונות נתן לכל לילה אופי אחר, בעוד המסגרת המאורגנת שמרה על רצף הטיול. לא היינו צריכים לחפש לינה מחדש בסוף כל יום.
מערות דמבולה
Dambulla Caves, מקדשי המערות במחוז מטאלה שבמרכז האי, הם אתר מורשת עולמית. המסורת הנזירית במקום מגיעה למאה השלישית לפני הספירה, ובחללים מצויים פסלים וציורי קיר מתקופות שונות. עלינו לגבעה בטיפוס שלא היה קשה במיוחד עבורנו, ופגשנו עולי רגל עם ילדים, מתנות ומנחות.[1]
לאורך המדרגות היו גם קופים שניסו לחטוף דברים, במיוחד אוכל ומנחות. זו הייתה תזכורת להשאיר את תשומת הלב על מה שקורה סביבנו, גם כשמביטים על המקדש. בתצלום נראית קופה המטפלת בקופיף, רגע קטן בדרך שהצטרף למראות הגדולים של הטיול.
פולונאוורה
Polonnaruwa הפכה לבירה השנייה אחרי חורבן אנוראדהפורה ב-993. באתר המורשת העולמית ובמוזיאון הסמוך פגשנו שרידי ארמונות, מקדשים, בריכות רחצה, פסלים וסטופות, מבני אבן או לבנים בעלי משמעות דתית. זה היה מקום עשיר לחובבי צילום וארכאולוגיה; גם דוראן דוראן צילמו בו קליפ.[2]
בתוך טיול של מלדיביים וסרי לנקה, העיר העתיקה יצרה הפוגה מהתנועה המתמדת. במקום לחפש את אתר הצלילה הבא, התעכבנו על מבנים ומרחב. המצלמה נשארה איתנו, אבל הנושאים השתנו: אבן, קווים והיסטוריה במקום סנפירים וזרמים.
פארק מינאריה
Minneriya הוגדרה שמורת טבע ב-1938 סביב מאגר מים מלאכותי שנחפר במאה השלישית לספירה. כשהמאגר מצטמצם בקיץ, עשב צומח באזור ומושך פילים. לצד הפילים אפשר לפגוש ציפורים, איילים, קופים ותאו. אנחנו טיילנו בג'יפ פתוח, בנסיעה מטלטלת ומאובקת; משקפי שמש היו רעיון שימושי.
המפגש עם הפילים היה מהמרגשים בחלק היבשתי של מלדיביים וסרי לנקה. התצלום מציג נקבות בוגרות וצעירים בעדר. גם כאן, הזיכרון הוא של צפייה בבעלי חיים בסביבתם, לא של לוח זמנים שמבטיח שכולם יהיו באותה נקודה בטיול אחר.
סיגיריה
סיגיריה, "סלע האריה" בסינהלית, מתנשאת לכ-180 מטרים. בראש הסלע נמצאים שרידי ארמונו של קאסאפה הראשון, שמלך בשנים 477 עד 495 והפך את המקום לבירתו. סביבו גנים, תעלות, חומות ומערות ששימשו נזירים. העלייה כוללת מאות מדרגות, והנוף אל המישורים והג'ונגל נפתח ככל שמטפסים.[3]
בערך באמצע העלייה יש חלל עם ציורי נשים על טיח. בהמשך ניצבות כפות רגלי אריה גדולות, שריד לפסל שקידם את הבאים אל הארמון. הטיפוס והתורים דרשו מאמץ, אבל המקום היה עבורנו אחד משיאי הביקור. אין צורך להציג אותו כקל כדי להסביר למה שמחנו להגיע.
הגנים בפרדניה
בפרברי קנדי ביקרנו בגני Peradeniya. ההיסטוריה המלכותית של המקום מתחילה ב-1371, והגן הבוטני הוקם ב-1821 תחת הבריטים, שהרחיבו וטיפחו את הצמחייה. הלכנו בין עצי פיקוס גדולים, שדרות דקלים ומזרקות. חממת הסחלבים והעטלפים הגדולים נשארו בין הדברים שזכרנו במיוחד.
אחרי ים, נסיעות ומדרגות, הגנים נתנו למסע מלדיביים וסרי לנקה קצב רך יותר. אפשר היה להתעכב בצל ולבחור לאן לפנות לפי מה שמשך את העין. זהו סוג העצירה שכדאי לחשוב עליו כשמרכיבים טיול מגוון, בלי להניח שכל יום צריך להיות עמוס כמו קודמו.
נוורה אליה ומטעי התה
Nuwara Eliya נמצאת באזור הגבעות של מרכז האי, והעיר שוכנת בגובה של כ-1,868 מטרים. האזור קריר, ערפילי וגשום, ומהווה מרכז לגידול התה הציילוני. מטעים נמשכים סביב בתי חווה, מפעלי אריזה ומפלים. פגשנו קוטפות תה וביקרנו במפעל, בין מכונות ולבסוף טעימות. מטרייה התאימה היטב למזג האוויר הזה.
מלדיביים וסרי לנקה בקצב שלכם
החיבור בין מלדיביים וסרי לנקה עבד עבורנו משום שכל חלק נתן משהו אחר. לקראת טיול דומה, התחילו מהשאלות הבאות: כמה צלילות תרצו, איזה ניסיון נדרש, כמה מעברים נוחים לכם ואילו ימים ביבשה מעניינים אתכם. כשמשלבים צלילות וטיסות יש לתכנן מרווח מתאים לפי הנחיות DAN, ובירור נוסף נדרש גם לגבי עלייה לגובה אחרי צלילה.[5]
- בחרו בין שהייה במקום אחד לבין מסלול שעובר בין אתרים.
- בררו את דרישות הצלילה, ציוד הסימון ואופן המפגשים עם חיות בר.
- בדקו מחדש טיסות, כללי כניסה, תשלומים ושירותים; הפרטים כאן היסטוריים.
- השאירו זמן לנסיעות, למנוחה ולהתאמת הפעילות ליכולת שלכם.
מלדיביים וסרי לנקה נשארו אצלנו כחיבור בין שני סוגי סקרנות: מה מסתתר מתחת למים ומה מחכה מעבר לעיקול הבא בדרך. זה היה ירח הדבש שלנו, עם האנשים, התמונות והטעמים שפגשנו. את הטיול הבא אפשר לבנות בקצב אחר, ולהשאיר מקום לרגעים שאי אפשר להזמין מראש.
מקורות וקריאה נוספת
הדפסות קנבס מהעולם שמתחת למים
צילום תת ימי
צילום תת ימי
צילום תת ימי
צילום תת ימי