מקור השם הלועזי של משפחת האלמוגים – “Anthozoa” מעיד על המאפיין הבולט ביותר שלהם. משמעות המילה ביוונית היא “פרחים חיים” ואכן, מדובר בצורות חיים צבעוניות להדהים ומגוונות להדהים, אשר מציגות תחרות עזה, גם לפרחים היפים ביותר בגן.
צלילה או שנירקול בשונית האלמוגים תגלה את איזור המחיה השופע והצפוף ביותר בעולם. אלמוגים, אשר חיים בדרך כל בסביבה נקייה ודלה בחומרי מזון, יוצרים בעצמם את מזונם ומהווים בית גידול ענקי לאיזור המחיה הצפוף והמיושב ביותר בממלכת בעלי החיים – שונית האלמוגים.
אחת התכונות הייחודיות ביותר לאלמוג, היא העובדה שהוא הסתגל למחייה במים נקיים מאד, עניים בחומרי מזון ולפיכך, הוא יוצר לעצמו את מזונו, באמצעות יצירת מערכות שיתוף משוכללות וסבוכות עם בעלי חיים אחרים הקיימים בשונית האלמוגים. ניתן להתייחס בהכללה גסה לכל צורות החיים הביולוגיות בשונית האלמוגים, כאל אורגניזם אחד, בעל מערכת שלמה של קשרים מסועפים. הדבר הופך את שונית האלמוגים לרגישה ביותר: נטילת האיזון מתוכה, עלול לגרום להיעלמותו של בעל חיים אחד אשר העדרו יכול להחריב את כל השונית כולה!
שונית האלמוגים נבנית בתהליך ארוך ואיטי להכאיב של גדילה. אלמוגים הרמוטיפיים (אלמוגים בוני שונית, בעלי שלד סידני) גדלים בממוצע כסנטימטר בודד בשנה. קצב הגדילה האיטי שלהם מתאזן במיעוט יחסי של טורפים לאלמוגים, באמצעי הגנה בולטים (כל האלמוגים מכילים כמות כזו או אחרת של תאים צורבניים ומסוגלים להגן על עצמם היטב) וברבייה מאסיבית – צמיחה והתפשטות במספר נקודות בו זמנית ,דבר שמונע השמדת המושבה כולה, כאשר אלמוג אחד נפגע.
תחילתה של שונית האלמוגים בפוליפ יחיד שנודד כחלק מהפלנקטון המיקרוסקופי בים. הפוליפ מתיישב בנקודה מסויימת ועובר מטמורפוזה אשר הופכת אותו לבסיס שיהיה, בעתיד, שונית אלמוגים גדולה ופורחת.
ייחודו של האלמוג טמון ביכולת שלו לייצר לעצמו מזון “יש מאין”. אלמוגים מתיישבים במים עניים מאד בחומרי מזון, מים שבהם אין להם תחרות משום יצור חי אחר. במקום להיזון מטרף קיים או לספוח חומרים מן המים, הם “מגדלים” בין זרועותיהם אצה חובבת אור (אשר גם אחראית לצבעים המיוחדים של האלמוגים). האצה מייצרת בעבורם חומרי מזון וסוכרים שונים והם בתמורה, מגדלים את האצה, מדשנים אותה בהפרשותיהם ובעיקר – מגינים עליה מפני טורפים בין זרועותיהם הצורבות.
אל האלמוג הבודד מצטרפים “טרמפיסטים” – אלמוגים אחרים אשר מנצלים את המשטחים שהוא יוצר ומתחילים לגבש עליו מושבות משל עצמם – אשר בונות בתורן משטחים הולכים וגדלים.
אל בין ענפי האלמוגים, נודדים חסרי חוליות קטנים ששמחים למקום המסתור, סרטנים, חסילונים, תולעים וחשופיות.
כל אחד מאלו מקיים יחסים הדוקים עם הסביבה שלו: חלק מן הסרטנים מתגוננים בין הענפים הצורבים של אלמוג האקרופורה ובתמורה, מעניקים לאלמוג – משולל יכולת תנועה בעצמו – ניקוי, קירצוף והגנה מטפילים שונים, אותם אוכלים הסרטנים. מסוג כזה של סימביוזה, נהנים כל הצדדים.
דגים קטנים מתחילים לשרוץ בין האלמוגים. הם נקראים “אלמוגיות” וכשמם כן הם – עם הסימן הראשון לסכנה הם מזדרזים להימלט לתוך השונית וממתינים שם בסבלנות עד שיעבור הטורף הפוטנציאלי – דג גדול יותר, צלופח רעב או אפילו כריש מזדמן. הדגים הקטנים הללו ניזונים מחסרי החוליות הזעירים, מענני הפלנקטון אשר נעים ממקום למקום ברחבי הים ואפילו מטפילים זעירים אשר מטרידים את מנוחתם של דגים גדולים יותר.
מערכות היחסים בשונית האלמוגים – מן הנפלאות ביותר בטבע – הן דוגמא מצויינת לחיים אשר מקיימים את עצמם. דג – הנקאי ניזון מטפילים של דגים גדולים, כולל צלופחי ענק ודקרים, אשר בנסיבות אחרות היו אוכלים אותו בשמחה. בתחנת הניקוי הקטנה שהוא מקים הם עומדים בסבלנות בתור ופוערים את פיהם, על מנת שהדג הקטן והחרוץ יוכל להכנס אל בין שיניהם ולחלץ משם שיירי מזון מציקים.
הדגים הגדולים יותר ניזונים מן הדגים הקטנים. מעגל הטורפים של השונית הולך ומתרחב, נצרנים ונפוחיות מצטרפים לקהילה שמקיפה את השונית וניזונה ממנה. ומפעם לפעם מגיע תמנון מזדמן אשר פורש את זרועות הציד שלו ולוכד במיומנות דגים קטנים שלא מספיקים לברוח.
כל הדגים הללו, יתרבו ויטילו את ביציהם אל הים הפתוח – ביצים שיצטרפו לזרם הפלנקטון ויאכילו בתורן דגים קטנים ואלמוגים טורפים.
השושנונים מאכלסים את שושנות הים, קרובות רחוקות של האלמוג. הם מאכילים את השושנה, מגינים עליה מפני טורפים ומגרשים ללא מורא דגים גדולים מהם בהרבה. מתחת לשושנה, על סלע קטן, מודבקות מאות ביצים אדומות וקטנות – הביצים – דור חדש של שושנונים אשר עוד לא בקע, מוגנות ונשמרות מכל משמר על ידי ההורים ועל ידי ידידתם הצורבת.
אבל השושנה מספקת מקום מסתור לחבורה שלמה של יצורים אחרים! שרימפסים שקופים מרחפים מעליה. סרטנים מתכסים בזרועותיה הצורבות ומנקים אותה משאריות של מזון. כאשר השושנה מחליטה לצאת ממקומה ולנדוד לשדות ירוקים יותר ברחבי הים, מקיפה אותה חשרת בעלי חיים שונים אשר מלווה אותה למקום משכנה החדש.
חוסה בצל השונית, עומד גובי “שומר” על המשמר. ראשו מציץ החוצה וזנבו, בתוך מאורה חפורה יפה בתוך החול, מרופדת מסביב באבנים קטנות אשר שומרות שהיא לא תקרוס. מי שיתבונן היטב ובסבלנות, יראה שאת קצה הזנב של דג הגובי, מחזיק חסילון קטן! הדג והחסילון חולקים מאורה בשיתוף מופלא! בעוד הדג עומד על המשמר ולוכד מזון, החסילון חופר את המאורה ומתחזק אותה כאמצעי הגנה לשניהם.
באמצעות שפת סימנים מסובכת שפיתחו השניים, מסמן הדג לחסילון מתי בטוח לצאת החוצה ומתי לסגת לאחור לתוך המאורה, כאשר מתקרבת סכנה.
שיתופי הפעולה בין בעלי חיים שונים הם אינסופיים בשונית האלמוגים – סרטנים מסויימים אוספים שושנת ים קטנה ומדביקים אותה על גבם, על מנת להנות מההגנה שהיא מציעה כנגד טורפים פוטנציאליים. דגים מגוננים אלו על אלו בשעות היום והלילה וכל סבך החיים האינסופי, הצבעוני והמדהים הזה, מתחיל באלמוג אחד קטן.