כריש הלוויתן

כריש הלוויתן (Rhinocodon typus) הוא הדג הגדול ביותר המוכר לנו כיום. הפרט הגדול ביותר שנמדד ואושר, הגיע לאורך המרהיב של 12.65 מטר ושקל למעלה מ – 21 טון(!). קיימים דיווחים לא מאושרים על פרטים גדולים בהרבה, המשתרעים לאורך של 14 מטר ושוקלים כ – 30 טונות.

כרישי לוויתן קיימים על פני האדמה (או מתחת לפני המים, בעצם), כבר 60 מליון שנה. הם מאריכי ימים ומגיעים בבגרותם לגיל 70 ואפילו לגיל 100 במקרים מסויימים. למרות גודלם העצום והפה הענקי שלהם, הם מסנני מזון שניזונים בעיקר מפלנקטון – בעלי חיים וצמחים מיקרוסקופים, חסילונים זעירים ודגיגים קטנים.

כרישי הלוויתן חיים במים חמימים וממוזגים, בעיקר באיזורי ובסביבת קו המשווה והם נודדים באיזורי המחייה שלהם על פי חילופי העונות במרדף אחרי מזונם. מספר פרטים מגיעים לבקר באילת ובים האדום בעונת האביב ומפגש עימם בארץ, גם אם מקרי, איננו נדיר כל כך. אף על פי שכרישי לוויתן נודדים בדרך כלל לבד או בקבוצות קטנות, בשנת 2011 נצפתה קבוצה של כ – 400 כרישי לוויתן בסביבת יוקטן, מקסיקו, שהגיעה לאתרי ההשרצה של הטונה המצויה באיזור.

בשל היותם מסנני מזון, לכרישי הלוויתן פה ענק שיכול להגיע לרוחב של כ 1.5 מטרים. בחלל הפה יש עשרה משטחי סינון ובין 300 ל – 350 שיניים זעירות. יש לו חמישה זימים גדולים מאד מכל צד של הפה שדרכם יוצאים המים המסוננים. בצידי הראש השטוח יש עיניים קטנות.

הגוף אפור בעיקר עם בטן לבנה. על הגב יש דוגמה של נקודות ופסים בצבע צהבהב בהיר. הדוגמה הזו ייחודית לכל כריש לוויתן ומאפשר להבחין בין הפרטים, כאשר רוצים לספור אותם למשל. עורם עבה ביותר ומגיע לעובי של כ – 10 ס”מ. מבנה הסנפירים שלהם טיפוסי יחסית לכרישים, עם זוג סנפירי צד, סנפיר גב בולט וזנב ארוך ורב עצמה.

בדומה לכרישים אחרים, אף על פי שכריש הלוויתן הוא חולייתן, הרי שהשדרה שלו איננה עשויה מעצם אלא מסחוסים, המאפשרים לו גמישות רבה יותר ויכולת תנועה עצומה ביחס לגודל יוצא הדופן שלו ומשקלו הכבד.

כרישי לוייתן הם חוויה אמיתית לצוללים. מדובר בבעלי חיים שקטים ועדינים שמרשים לשחיינים ולצוללים לשחות בקרבתם. כרישי לוויתן צעירים יותר מפגינים התנהגות סקרנית כלפי צוללים ואפילו נוטים לשחק עימם.

דפוסי הנדידה שלהם ניתנים לחיזוי בקלות והדבר תורם רבות לתעשיית התיירות האקולוגית. באיזורים מסויימים בעולם, כמו האיים המלדיביים שבאוקיינוס ההודי, ניתן לארגן צלילות עם כרישי לוויתן אשר פוקדים את האיזור באופן תדיר. הצוללים מתבקשים להתרחק מן הזנב הגדול והחזק (כדי שלא להפריע לתנועת הכריש וכדי לא להיפגע מתנועת הזנב) וחשוב מכך – להתרחק מן הפה הפעור, אשר שואב דרך קבע כמויות עצומות של מים עשירים בחומרים מזינים.

נדיר מאד לראות כרישי לוויתן בשבי והסיבה לכך היא גודלם המהמם. אקווריומים בודדים בעולם יכולים להחזיק כריש לוויתן בוגר כאטרקציה. לצערנו הרב, הם לא מתרבים בשבי ובדרך כלל, כאשר הם עוברים גודל מסויים, יש צורך לשחרר אותם בחזרה אל הטבע.

מעולם לא תועדה רבייה של כרישי לוויתן. מפרטים שנתפסו בטבע ניתן להסיק כי הנקבה מטילה ביצים בתוך כיס פנימי בגופה, שאותם מרבה הזכר. בערך 300 ביצים מוטלות אך הנקבה מאכסנת את זרע הזכר ומפרה קבוצות של ביצים בכל פעם, כך שלא כל הכרישונים מושרצים בפעם אחת, אלא לאורך תקופת זמן ארוכה. גודלו של כל כרישון, אגב, הוא בין 40 ל – 60 סנטימטרים בלבד.

מדענים משערים כי כרישי לוויתן מגיעים לבגרות המינית בגיל 30 שנים, והם ימשיכו להתרבות עד מותם.

ציד (חוקי ובלתי חוקי) של הענקים העדינים הללו מצמצם את אוכלוסייתם תדיר והם מוגדרים כמין בסיכון ע”י האו”ם. בשנת 1998 אסרה ממשלת הפיליפינים על דיג, מכירה, ייבוא וייצוא של כרישי לוויתן לכל צורך מסחרי שהוא. בשנת 2001 הלכה הודו בעקבותיה ולאחר מכן גם טייוואן. בארצות אחרות במרכז ובמזרח אסיה, ממשיך הציד, למרות פעולות של ארגונים שונים למנוע זאת.