צללתם פעם במקום מרהיב, ראיתם דג בצבע אדום בוהק, צילמתם בהתלהבות, ועל המסך קיבלתם… כתם כחול-אפרפר? אתם לא לבד. זו אחת הבעיות הנפוצות ביותר בצילום תת-ימי, והפתרון טמון בהבנת שני מושגים: אור ואיזון לבן (White Balance).

המים מתפקדים כמסנן צבעים ענק. ככל שמעמיקים, צבעים חמים (ספקטרום האדום והכתום) נבלעים ראשונים. כבר בעומק של 5 מטרים, רוב הצבע האדום נעלם. בעומק 10 מטרים, גם הכתום והצהוב מתחילים לדהות. מה שנשאר הוא הספקטרום הכחול והירוק, וזו הסיבה שהמוח של המצלמה שלכם, בניגוד למוח האנושי המתוחכם, רואה הכל בכחול. כאן נכנס לתמונה ה-White Balance – פקודה למצלמה שמגדירה לה מחדש מהו צבע לבן בתנאי התאורה הנוכחיים, וכך מחזירה את הצבעים האבודים לתמונה.

איך מבצעים איזון לבן ידני (Custom White Balance)?

הדרך המדויקת ביותר להחזיר את הצבעים האמיתיים לצילום במים רדודים (עד כ-15 מטר) וללא שימוש בפלאש, היא באמצעות איזון לבן ידני. רוב המצלמות המודרניות תומכות בפונקציה הזו, והתהליך פשוט מכפי שנדמה:

1. הצטיידו במשטח לבן: קחו איתכם לצלילה לוח צלילה קטן, דף פלסטיק לבן, או אפילו כף יד עם חליפת צלילה בהירה. המטרה היא לתת למצלמה דגימה של צבע לבן ניטרלי.
2. כוונו את המצלמה: הפנו את המצלמה אל המשטח הלבן, וודאו שהוא ממלא את רוב הפריים ושהוא מואר היטב על ידי אור השמש הטבעי.
3. הפעילו את פונקציית ה-Custom White Balance: בתפריט המצלמה, מצאו את האפשרות של איזון לבן ידני (לרוב מסומנת בסמל מיוחד) ובצעו מדידה. המצלמה תצלם את המשטח הלבן ותשתמש בו כנקודת ייחוס.
4. חזרו על הפעולה עם שינוי עומק: זכרו, ספקטרום האור משתנה עם כל מטר של עומק. אם ירדתם או עליתם מספר מטרים, בצעו את התהליך מחדש כדי לקבל תוצאות מדויקות.

התוצאה היא תמונות עם צבעים חיים וטבעיים, כאילו צולמו באור יום מלא. למידע טכני נוסף, מומלץ לקרוא מדריכים מקצועיים כמו זה של Underwater Photography Guide.

הקסם של הצבע האדום: דוגמה מהשטח

אחד האתגרים הגדולים הוא ללכוד את הצבע האדום העז של בעלי חיים מסוימים. קחו לדוגמה את הדקרן האדום (Cephalopholis miniata), דג מרהיב שחי בשוניות אילת. ללא איזון לבן נכון, הוא ייראה חום ומשעמם. אבל עם כיול מדויק, כל הגוונים האדומים והכתומים שלו מתפרצים החוצה ויוצרים תמונה עוצרת נשימה, ממש כפי שתוכלו לראות בהדפסת הקנבס שלנו.

מתי להשתמש בפלאש ומתי באיזון לבן?

איזון לבן ידני עובד נהדר בצילום עם אור טבעי. אבל מה קורה כשיורדים עמוק יותר, או כשמצלמים אובייקטים קרובים במיוחד (צילום מאקרו)? במצבים אלו, אור השמש כבר לא מספיק חזק כדי להאיר את הסצנה כראוי. כאן נכנסים לתמונה פלאשים חיצוניים (strobes). פלאש מחזיר את כל ספקטרום הצבעים לתמונה, כולל האדומים והצהובים, ומבטל את הצורך באיזון לבן ידני. במקרה של שימוש בפלאש, הגדירו את ה-White Balance של המצלמה למצב אוטומטי (AWB) או למצב פלאש, ותנו למבזקים לעשות את העבודה.

רוצים ללמוד עוד טכניקות ולקבל השראה? בקרו בדף הבלוג שלנו לקבלת טיפים נוספים. אם יש לכם שאלות, אתם תמיד מוזמנים ליצור איתנו קשר.

The post איך לעשות white balance מתחת למים appeared first on 2Dive.

כל צולל, מתחיל או ותיק, יודע שהמיומנות הראשונה והחשובה ביותר היא השוואת לחצים, או בשפת הצוללנים – פמפום. התחושה המוכרת של לחץ באוזניים בזמן ההעמקה היא תזכורת פשוטה לחוקי הפיזיקה שפועלים עלינו מתחת למים. התמודדות נכונה עם הלחץ הזה היא לא רק המפתח לצלילה נוחה ומהנה, אלא גם הדרך למנוע פציעות לחץ (בארוטראומה) שעלולות להשבית אותנו מצלילה. במדריך זה, נצלול לעומק הנושא, נבין מה גורם ללחץ, נלמד טכניקות יעילות, ונפריך כמה מיתוסים נפוצים.

למה אנחנו מרגישים לחץ באוזניים? האנטומיה של הפמפום

כשאנחנו מעמיקים, לחץ המים על הגוף שלנו עולה. בזמן שרוב הגוף שלנו מורכב מנוזלים שאינם דחיסים, חללי האוויר בגופנו – כמו הריאות, הסינוסים והאוזן התיכונה – מושפעים ישירות מהלחץ. האוזן התיכונה היא חלל אוויר קטן המופרד מהאוזן החיצונית על ידי עור התוף. חלל זה מחובר לחלק האחורי של הגרון באמצעות צינור קטן הנקרא חצוצרת השמע (צינור אוסטכיוס). כדי למנוע כאב וקרע של עור התוף, עלינו לדאוג שלחץ האוויר באוזן התיכונה יהיה שווה ללחץ המים החיצוני. פעולת הפמפום פותחת את חצוצרת השמע ומאפשרת לאוויר בלחץ גבוה יותר מהגרון להיכנס לאוזן התיכונה ולאזן את הלחצים.

טכניקות הפמפום הנפוצות (והיעילות ביותר)

ישנן מספר שיטות להשוואת לחצים, וכל צולל מוצא את השיטה הנוחה לו ביותר. חשוב להתנסות ולמצוא מה עובד עבורכם:

• תמרון ולסלבה (Valsalva Maneuver): השיטה הנפוצה ביותר הנלמדת בקורסי צלילה. צובטים את האף ונושפים בעדינות דרכו. הפעולה יוצרת לחץ עודף בחלל הגרון שפותח את חצוצרות השמע. חשוב לבצע בעדינות כדי לא לגרום נזק.
• תמרון פרנזל (Frenzel Maneuver): טכניקה מעט מתקדמת יותר, אך יעילה ועדינה יותר. סוגרים את האף וקנה הנשימה, ומשתמשים בשרירי הגרון והלשון כדי לדחוף אוויר כלפי מעלה, כמו בתחילת פעולת בליעה.
• תמרון טוינבי (Toynbee Maneuver): צובטים את האף ובולעים רוק. פעולת הבליעה פותחת באופן טבעי את חצוצרות השמע. שיטה זו יעילה במיוחד בזמן העלייה.

למידע נוסף וטכניקות מתקדמות, מומלץ לעיין במדריכים של ארגונים מקצועיים כמו Divers Alert Network (DAN).

טיפים להצלחה: מתי ואיך לפמפם?

הסוד לפמפום מוצלח הוא תזמון ומניעה. אל תחכו לכאב – כאב הוא סימן שכבר איחרתם. הקפידו על הכללים הבאים:

• התחילו עוד על פני המים: פמפמו בעדינות לפני שהראש נכנס למים.
• פמפמו לעיתים קרובות: השוו לחצים כל מטר של העמקה, במיוחד בעשרת המטרים הראשונים.
• העמיקו עם הרגליים למטה: תנוחת העמקה אנכית מקלה על פתיחת חצוצרות השמע.
• הימנעו מצלילה עם צינון: גודש באף ובסינוסים מקשה ואף מונע השוואת לחצים. אל תסכנו את עצמכם.

השאיפה היא להגיע למצב של רוגע ושליטה, בדיוק כמו הצוללנית בתמונת הקנבס שלנו, ה'צללית בחור הכחול בפלאו', שצולמה ברגע של שלווה מוחלטת בעומק.

מה קורה אם לא מצליחים לפמפם?

אם אתם מרגישים כאב או אי נוחות שלא נפתרת, הדבר החשוב ביותר הוא להפסיק מיד את ההעמקה. עלו מטר או שניים למעלה, נסו להשוות לחצים שוב. אם הבעיה נמשכת, סמנו לבן הזוג שלכם ובטלו את הצלילה. ניסיון 'לדחוף' את הכאב עלול לגרום לבארוטראומה חמורה, קרע בעור התוף, ופגיעה באוזן הפנימית. זכרו, הים תמיד יחכה לכם. בטיחות קודמת לכל. תוכלו לקרוא עוד על נושאי בטיחות וטיפים נוספים בבלוג שלנו.

סיכום: להקשיב לאוזניים שלנו

השוואת לחצים היא מיומנות בסיסית שכל צולל חייב לשלוט בה. הבנת האנטומיה, תרגול טכניקות שונות, והקפדה על כללי בטיחות פשוטים יהפכו כל צלילה לחוויה בטוחה ומהנה יותר. הקשיבו לגוף שלכם, פמפמו בעדינות ולעיתים קרובות, ולעולם אל תתפשרו על בטיחות. אם יש לכם שאלות נוספות, אתם תמיד מוזמנים ליצור איתנו קשר. צלילות בטוחות ומהנות!

* הערה חשובה – המאמר איננו מהווה המלצה רפואית ואינו מחליף התייעצות עם רופא צלילה. נא לצלול בזהירות ולקחת אחריות על עצמכם ועל בריאותכם!

The post איך להתמודד עם לחץ אוזניים בצלילה: המדריך המלא appeared first on 2Dive.

כל צולל, ותיק ומנוסה ככל שיהיה, התחיל פעם כטירון עם עיניים גדולות וקצת יותר מדי משקולות על החגורה. הכניסה לעולם הצלילה מרגשת, אבל גם מציבה אתגרים חדשים. חלק מהלמידה הוא לעשות טעויות, אבל יש כמה טעויות של צוללים מתחילים שאפשר ורצוי למנוע כדי להפוך כל צלילה לחוויה בטוחה, מהנה ונטולת נזקים לסביבה הימית. במדריך זה, נצלול לשלוש הטעויות הנפוצות ביותר.

1. דילוג על בדיקת ציוד הדדית (Buddy Check)

התרגשות, לחץ זמן, או תחושת "יהיה בסדר" – כל אלו סיבות שגורמות לפעמים לצוללים, במיוחד חדשים, לדלג על השלב החשוב ביותר לפני הכניסה למים: בדיקת הציוד ההדדית. ארגוני הצלילה המובילים, כמו PADI, לא המציאו את נוהל ה-BWRAF (Begin With Review And Friend) לחינם. בדיקה שיטתית של הווסט, המשקולות, האבזמים, האוויר והציוד המשני היא קו ההגנה האחרון מפני תקלות שניתן למנוע בקלות על פני השטח.

שכחתם לפתוח את הברז עד הסוף? אבזם לא סגור היטב? אינפלייטור שלא עובד? כל אלה עלולים להפוך לבעיה רצינית מתחת למים. קחו חמש דקות על הסירה או על החוף, עברו על כל שלב עם הבאדי שלכם, ותיכנסו למים בראש שקט. אחרי הכל, מתחת למים אנחנו סומכים אחד על השני באופן מוחלט.

2. שליטה לקויה בציפה (Poor Buoyancy Control)

אחד המדדים הברורים ביותר לצולל מתחיל הוא תנועת ה"יו-יו" – עלייה וירידה בלתי נשלטות במים. שליטה בציפה היא אולי המיומנות החשובה ביותר בצלילה, והיא דורשת תרגול וסבלנות. צולל שלא שולט בציפה שלו מבזבז יותר אוויר, מסתכן בפגיעה באלמוגים עדינים או בבעלי חיים, ופוגע בחוויית הצלילה שלו ושל הסובבים אותו.

הסוד טמון בשילוב של שלושה גורמים: נשימה איטית וסדירה, כמות משקולות מדויקת, ושימוש מינימלי באינפלייטור. במקום לנפח ולרוקן את הווסט כל הזמן, השתמשו בריאות שלכם ככלי לאיזון עדין. תרגלו זאת במים פתוחים ובטוחים, ועם הזמן זה יהפוך לטבע שני. השאיפה היא לרחף במים ללא מאמץ, כמו אותה צללית של צולל שריחפה בחור הכחול בפלאו, רגע של שקט ושליטה מוחלטת.

3. התעלמות מהסביבה ומהגוף

העולם התת-ימי כל כך מהפנט, שלפעמים קל לשכוח להקשיב לשני דברים קריטיים: הגוף שלנו והסביבה הימית. צוללים מתחילים נוטים להתרכז בציוד ובנשימה, ולפעמים מתעלמים מסימנים כמו קור, עייפות או אפילו זרמים תת-ימיים שמתחזקים. חשוב לעצור לרגע, לבדוק כמה אוויר נשאר, להעריך את רמת האנרגיה שלכם ולוודא שאתם והבאדי שלכם מרגישים בנוח.

חלק בלתי נפרד מהמודעות לסביבה הוא הכבוד לטבע. הכלל החשוב ביותר בצלילה הוא: "השאירו רק בועות, קחו רק תמונות". לעולם אין לגעת באלמוגים, לרדוף אחרי דגים או להרים "מזכרות" מהקרקעית. פגיעה קלה באלמוג עלולה להרוג מושבה שלמה, ונגיעה ביצורים מסוימים מסוכנת גם לצולל. למידע נוסף על התנהגות נכונה מתחת למים, מומלץ לקרוא את המדריך של PADI לאינטראקציות אחראיות עם בעלי חיים ימיים.

סיכום: צלילה היא מסע

להפוך לצולל טוב הוא מסע של למידה מתמדת. שלוש הטעויות שציינו הן חלק טבעי מהדרך, אך מודעות אליהן יכולה לקצר את עקומת הלמידה ולהפוך אתכם לצוללים טובים ובטוחים יותר מהרגע הראשון. זכרו תמיד לתכנן את הצלילה, לצלול לפי התכנון, ולכבד את העולם המופלא שאליו אתם נכנסים. תוכלו למצוא טיפים ומאמרים נוספים בבלוג שלנו, או ליצור איתנו קשר לשאלות נוספות.

The post 3 טעויות נפוצות של צוללים מתחילים (וכיצד להימנע מהן) appeared first on 2Dive.

צלילת לילה היא אחת החוויות העוצמתיות והמרתקות ביותר שעולם הצלילה מציע. כשהשמש שוקעת, השונית משנה את פניה לחלוטין. יצורים שביום מסתתרים יוצאים החוצה, הצבעים נראים עזים יותר תחת אלומת הפנס, ותחושת השלווה והמסתורין היא משהו שקשה לתאר במילים. אבל כדי שהחוויה תהיה בטוחה ומהנה, חשוב להתכונן נכון. הנה כמה טיפים שיעזרו לכם לצלול אל תוך הלילה בביטחון.

הכנה וציוד – מה חשוב לדעת?

ההכנה לצלילת לילה מתחילה עוד לפני שמגיעים למים. הציוד שלכם חייב להיות מוכר ונוח, וזה לא הזמן לנסות מסכה חדשה. הדבר החשוב ביותר הוא, כמובן, התאורה. כל צולל חייב להיות מצויד בפנס ראשי חזק ואמין, ופנס גיבוי קטן יותר למקרה חירום. מומלץ גם לחבר סטיקלייט (כימי או אלקטרוני) לווסת או למיכל שלכם, כדי שבן הזוג יוכל לזהות אתכם בקלות בחשיכה. ודאו שהסוללות טעונות במלואן לפני הכניסה למים.

תקשורת מתחת למים – שפת הפנסים

בלילה, התקשורת משתנה. אנחנו מסמנים עם הידיים בתוך אלומת הפנס שלנו. ישנם גם כמה סימנים ייעודיים לצלילה לילית: סימון "OK" נעשה על ידי ציור מעגל עם הפנס על כף היד, ותנועה מהירה של הפנס למעלה ולמטה מסמנת "שימו לב" או "בעיה". תרגלו את הסימנים האלה עם בן הזוג שלכם לפני הכניסה למים. למידע נוסף על התמחויות צלילה, תוכלו לקרוא בבלוג של PADI, ארגון הצלילה המוביל בעולם.

ניווט בחשיכה – איך לא לאבד את הדרך?

הניווט בלילה יכול להיות מאתגר יותר מכיוון שנקודות ציון מוכרות נראות שונה או נעלמות לגמרי. תכננו את מסלול הצלילה מראש, והשתמשו במצפן. שמרו על קשר עין עם בן הזוג ועם מוביל הקבוצה. צלילות לילה רבות מתבצעות ככניסה מהחוף, ולכן חשוב לזכור את הדרך חזרה. השתמשו בטכניקת ניווט הדדית או עקבו אחר קווי עומק כדי לשמור על כיוון.

מפגש עם בעלי חיים ליליים

זהו גולת הכותרת של צלילות הלילה. תמנונים, סרטנים, דיונונים וחשופיות הם רק חלק קטן מרשימת היצורים שתפגשו. זכרו לכבד את בעלי החיים ולא לסנוור אותם ישירות עם הפנס. האירו את האלומה לידם, לא ישירות עליהם. אחד היצורים המרתקים ביותר לפגוש בלילה הוא התמנון, כמו תמנון עינוני המרהיב, שיוצא לצוד בחסות החשיכה. הביאו את פלאי הלילה הביתה עם הדפסים מדהימים מהגלריה שלנו. תוכלו למצוא עוד המון תוכן מרתק בבלוג שלנו.

כללי בטיחות קריטיים

הבטיחות תמיד קודמת. בצלילת לילה, יש להקפיד אפילו יותר. אל תאירו לעולם בפניו של צולל אחר, זה מסנוור ומבלבל. בצעו בדיקת ציוד הדדית קפדנית לפני הכניסה למים. שמרו על עומק רדוד יחסית והיצמדו לתכנית הצלילה. אם אתם מרגישים לחץ או בלבול, עצרו, נשמו והתמקדו באלומת הפנס שלכם. אם יש לכם שאלות נוספות, תמיד תוכלו ליצור איתנו קשר. צלילה נעימה!

The post טיפים לצלילה לילית appeared first on 2Dive.

דמיינו שאתם מרחפים מתחת למים ללא מאמץ, כמו סופרמן, כשנופים תת-ימיים מרהיבים חולפים על פניכם. זו התחושה של צלילת זרם (Drift Diving) – אחת מצורות הצלילה המרגשות והמתגמלות ביותר. במקום להילחם בזרם, אנחנו נותנים לו להוביל אותנו להרפתקה. עם זאת, צלילה בזרמים דורשת תכנון, ידע וכבוד לים. המדריך הזה יעזור לכם לעשות את זה נכון.

מהי צלילת זרם ואיך מתכוננים אליה?

צלילת זרם היא פשוט צלילה שבה אנחנו משתמשים בזרם הטבעי של המים כדי לנוע. הצלילה מתחילה בנקודה אחת ומסתיימת באחרת, שם סירת הצוללים אוספת אותנו. התדריך לפני צלילה כזו הוא קריטי. חשוב להקשיב היטב למוביל הצלילה, להבין את כיוון הזרם, את המסלול המתוכנן, ואת סימני הידיים המוסכמים. ודאו שאתם ובן הזוג שלכם מבינים את תכנית הפעולה למקרה של היפרדות.

טכניקות לצלילה נכונה בזרם

הסוד לצלילת זרם מהנה הוא להישאר רגועים ולזרום עם המים. שמרו על גוף מאוזן ויציב (streamlined) כדי להפחית את התנגדות המים. הימנעו משחייה מאומצת נגד הזרם – זה רק יבזבז לכם אוויר ויגרום לתשישות. השתמשו בווסט (BCD) כדי לשלוט על הציפה שלכם בעדינות. אם אתם צריכים לעצור, אל תנסו לתפוס באלמוגים חיים; חפשו סלע או פיסת קרקע מתה כדי להיאחז בה בזהירות.

ציוד חיוני לצלילות זרם

בנוסף לציוד הצלילה הסטנדרטי, ישנם שני פריטים שהם חובה בכל צלילת זרם: מצוף סימון (SMB) וגלגלת. לקראת סוף הצלילה, תצטרכו לשחרר את המצוף אל פני המים כדי שהסירה תדע בדיוק היכן אתם נמצאים. כמו כן, משרוקית או ראי סימון המחוברים למאזן הציפה יכולים להיות מציל חיים במקרה שאתם עולים רחוק מהסירה. ארגון הבטיחות Divers Alert Network (DAN) מדגיש תמיד את חשיבות ציוד האיתות.

כללי בטיחות שאסור לשכוח

הישארו קרובים לבן הזוג שלכם ולקבוצה. בזרם, קל מאוד להיסחף ולהתרחק. שמרו על קשר עין מתמיד. עלו לעצירת הבטיחות כקבוצה, ושחררו את המצופים יחד. אם אתם מרגישים שהזרם חזק מדי או שאתם מאבדים שליטה, אותתו למוביל הצלילה. צלילה בזרמים חזקים יכולה להיות מסוכנת, וחשוב להכיר במגבלות שלכם. חיות ים גדולות וחזקות, כמו אלה שתוכלו לראות בגלריית ההדפסים שלנו, משגשגות בזרמים, מה שהופך את החוויה למרהיבה אך דורשת כבוד. תוכלו למצוא מידע נוסף בבלוג שלנו.

המקומות הטובים בעולם לצלילות זרם

ישנם אתרים מדהימים ברחבי העולם המפורסמים בצלילות הזרם שלהם. פלאו, עם פינות כמו Blue Corner ו-Ulong Channel, היא גן עדן לחובבי זרמים. המלדיביים, קוזומל במקסיקו, וראנגירואה בפולינזיה הצרפתית הם יעדים נוספים שמציעים חוויות בלתי נשכחות. אם יש לכם שאלות, צרו איתנו קשר.

The post טיפים לצלילה בזרמים appeared first on 2Dive.

האם אי פעם תהיתם לעצמכם מה היא צלילה? כעת תוכלו להפסיק לתהות. המאמר שלפניכם יסביר לכם מה משמעות המילה "צלילת סקובה" ולמה אתם יכולים לצפות במהלך החוויה המיוחדת הזו, הקרויה "צלילה". אנחנו מקווים שאם תחליטו אי פעם לנסות ולצלול, תאהבו זאת לפחות כמונו.

צלילה ספורטיבית (צלילת "כיף") הפכה לפופולארית ביותר, מאז שז'אק איב קוסטו (אחד מצוללי הסקובה המפורסמים ביותר) ואמיל גגנן, המציאו את הווסת – לפי – דרישה; אחד מאבני הדרך החשובים ביותר של צלילת סקובה.

נכון להיום, למעלה ממיליון צוללים חדשים מקבלים רישיון צלילה מדיי שנה. אנחנו מקווים, שתוכלו להצטרף לשורותיהם גם כן, אז בואו נכיר ביחד את אחד מענפי הספורט האתגרי הבטוחים והמעניינים ביותר בעולם.

אז מה זה בעצם צלילת סקובה?

בעקרון, המשמעות היא להגיע אל מתחת לפני המים ולהיות מסוגלים לנשום שם. עד כמה פשוט שזה נשמע.

בחלק גדול מהצלילות הספורטיביות פירושו של דבר, שעל הגב יש לכם מיכל עם אוויר דחוס ואתם יכולים לנשום את האוויר הזה, ע"י שאיפה דרך ווסת. כאשר אתם לוקחים איתכם אוויר אל מתחת למים, תוכלו לשהות שם פרקי זמן ארוכים יותר מאשר בצלילה עם עצירת נשימה – ותוכלו ליהנות הרבה יותר מהמחזה התת מימי המרשים שהים יכול להציע לכם.

כדי להפוך לצוללים יש לעשות אחת משתי פעולות: לרדת לצלילת היכרות (אינטרו), בצמוד למדריך, או לעבור קורס צלילה ולהפוך לצולל עצמאי. למי שרוצה להתנסות באופן חד פעמי, צלילת היכרות יכולה להיות פתרון זול ופשוט: יורדים לצלילה רדודה עם ציוד מלא ובליווי של מדריך שמוביל אתכם באתר צלילה יפיפה ומתנסים בחוויה הראשונית של חשיפה לעולם התת מימי. צלילות כאלו מאד מוגבלות מכיוון שאתם חייבים לצלול בליווי מדריך אבל הן מהוות טעימה נפלאה למי שמגיע לחופשה קצרה ורק רוצה להתנסות.

אם חשקה נפשכם להיות צוללים מן המניין, קורס צלילה הוא הכיוון שלכם. בקורס צלילה תלמדו את יסודות הצלילה, תלמדו לתפעל ציוד צלילה והכי חשוב – תבלו מתחת לפני המים ביחד עם מדריך. בתום שבוע של חוויות וכיף תהפכו לצוללים מן המניין ומכאן – הדרך לעולם הדממה פתוחה בפניכם!

מה עושים בוגרי קורס צלילה?

קודם כל – הם נהנים מהחיים (וזה ידוע שצוללים נהנים יותר!). חלק גדול מהצוללים מחליט לשמור על הצלילה כתחביב כייפי לחופשות וסופי שבוע. ישראל, אשר נושקת לשני ימים, מאפשרת לכל צולל ספורטיבי יעדים רבים ומאתגרים. העיר הדרומית אילת מתגאה בשונית האלמוגים הצפונית ביותר בעולם. בים התיכון יש שפע של אוניות טרופות (ואפילו צוללות!) שהפכו לאתרי צלילה מעניינים.

מחוץ לגבולות ישראל יש מגוון אין סופי של אתרי צלילה, החל במוכרים יותר כמו האיים המאלדיביים ותאילנד ועד לאיזורים מתויירים פחות כמו האגמים הגדולים בארצות הברית ואפילו בריכות צלילה יעודיות בערים אחדות במרכז אירופה. עם רישיון צלילה ביד, כל חופשה יכולה להפוך להרפתקאה אחרת לגמרי.

צוללים רבים בוחרים לתעד את הצלילה שלהם ובשנים האחרונות, תחום הצילום התת מימי (הן בסטילס והן בווידאו) צובר תאוצה אדירה. בין אם מדובר במצלמת כיס קומפקטית ועד למצלמות ענק מקצועיות ויקרות, בפעם הבאה שתרדו לצלול, תוכלו להראות לכולם את הדולפין שבא לשחק איתכם!

צוללים שרוצים קצת יותר יכולים להתקדם ולצבור הסמכות שונות: צלילות עומק, צלילות לאוניות טרופות, ניווט תת מימי, צילום (סטילס ו-וידאו) ואפילו היכרות עם עולם החי והצומח שמתחת למים.

מי שרוצה להפוך את הצלילה למקצוע יכול לבחור קורסים נוספים, כמו קורס חילוץ והצלה תת מימי, קורס מוביל קבוצות (דייב מאסטר), קורס מדריכי צלילה או קורסים של צלילה טכנית, שמאפשרים לרדת לצלילות עמוקות וארוכות יותר, עם ציוד מסובך וידע נרחב בהתאם.

אחד הדברים שלומד כל צולל מתחיל הוא שאין סוף לחוויות ואין גבול ליכולת ללמוד ולהתפתח. צלילה תפתח בפניכם עולם שלם של אפשרויות וחוויות. תוכלו להכיר אנשים חדשים עם תחום עניין דומה, ולהכיר את העולם ואת הים, כפי שמעולם לא חשבתם שאפשר.

The post מה היא צלילת סקובה? appeared first on 2Dive.

הדרך לגיהנום, כך אומרים, רצופה בכוונות טובות. הדרך לגן העדן לעומת זאת, רצופה במטוסים רבים. לאחר שבועות של ציפייה התכנסנו אשתי ואני בשדה התעופה בן גוריון. היעד: המלדיביים וסרי לנקה. המטרה: ירח דבש שלא נשכח בחיים. האמצעי: חברת הטיולים Wild Dive, עם אנשים מוכשרים ואיכפתיים שעושים הכל כדי להפוך לך את הטיול לחוויה אמיתית.

אז איך מגיעים לאיים המלדיביים? צריך בשביל זה שלוש טיסות: טיסה ראשונה קצרה מישראל לעמאן, באמצעות חברת התעופה "רויאל ג'ורדניאן" המשובחת. משם ריצה בהולה לטיסת ההמשך מעמאן לסרי לנקה (כולל פקידה מקומית מקסימה שפשוט הקפיצה אותנו לראש התור בבידוק הבטחוני כדי להספיק להגיע למטוס הבא) ולבסוף, טיסה שלישית ואחרונה (עם סרי לנקן אייר) מקולומבו לשדה התעופה שליד העיר מאלה – בירת האיים המלדיביים. לסרי לנקה, נחזור מאוחר יותר, בחלק השני של הטיול שלנו.

למי שעדיין לא ביקר במלדיביים (מהר! לכו מהר!) מגלה האוקיינוס ההודי שפע ענק של הפתעות. הארכיפלג מורכב ממאות איים שמספרם משתנה בהתאם לעונות השנה: חלק נגלים וחלק שוקעים עם הגאות והשפל. חלק מן האיים מהווים פסגות של הרים תת מימיים שקועים ואיים אחרים – הם איי אלמוגים אמיתיים: איים שנוצרו כתוצאה משוניות אלמוגים ענקיות. שגדלו עד שיצאו מן הים והתכסו בחול וצמחייה.

הרפובליקה האיסלאמית של המלדיביים עושה הפרדה ברורה בין האוכלוסייה המקומית לבין התיירים, כך שבדרך כלל לא תראו את המקומיים כמעט בכלל: יש איים שמוקדשים לתיירות בלבד. איים אחרים מוקדשים למקומיים בלבד. מרבית האיים קטנים כל כך שהם לא מיושבים בכלל.
אף על פי שאסור להכניס למלדיביים אלכוהול, מרבית היאכטות והריזורטים (מלונות או בקתות לתיירים) מחזיקים בר משקות משלהם באישור השלטונות והם ישמחו להגיש לכם, כך שאין צורך לדאוג בנושא.

בנוסף, מרבית אתרי התיירות והחנויות מקבלים דולרים אמריקניים, כך שאין צורך להחליף כספים למטבע המקומי. המחירים לתיירים יחסית גבוהים (המלדיביים נחשבים לאתרי התיירות מהיקרים בעולם!) אז קחו זאת בחשבון בתכנון הטיול שלכם מראש.

חייה את הרגע

גם אשתי וגם אני צוללים ולכן, החלטנו שהיעד שלנו במהלך השבוע במלדיביים יהיה יאכטת צלילה בשם "קרפה דיאם" – חיה את הרגע בלטינית. היאכטה נודדת מאתר צלילה אחד למשנהו ומאפשרת לחוות את המיטב שמתחת למים.

למי שצלילה אינה בראש מעייניו, יוכל תמיד לבחור ביאכטה שמאפשרת טיולים באיים, או אפילו לבחור בריזורט: מלון בקתות ששוכן בדרך כלל על אי קטנטן ומרבית הבקתות בנויות ממש מעל המים, עם מדרגות פרטיות מהחדר שלכם אל הים, חופים אינסופיים של חול לבן וחם, דקלי קוקוס וצוות מסור שממתין למוצא פיכם.

פגשנו את סאנה, נציגת היאכטה כבר בשדה התעופה והיא כינסה את כולנו, תיירים נרגשים מבריטניה וסקוטלנד, רוסיה, שוויץ, אוסטרליה וישראל, כדי לעלות בפעם הראשונה אל היאכטה.

קרפה דיאם היא יאכטת צלילה (Live Aboard) שמספקת את כל שירותי הצלילה הנדרשים לשהיה בת שבוע בלב הים. מרבית הצוות מורכב ממקומיים תושבי האיים, אנשים חייכנים, סבלניים ונעימים שעושים את הכל כדי להנעים את האווירה על התיירים. הצוות כולל קפטיין, מדריכי צלילה, שף נפלא שמכין לנו את מיטב המטעמים וכמובן אנשי צוות, מנקים וצוות צלילה.

רמת היאכטה גבוהה ביותר (שווה ערך למלון 4 כוכבים). החדרים מרווחים וספוני עץ. המיטות נעימות ומרופדות. בכל חדר יש מיזוג, שירותים ומקלחת צמודים. את המגבות מחליפים כל הזמן (יש מכבסה קטנה ביאכטה עצמה) ואת החדרים מנקים ומסדרים פעמיים ביום.

האוכל עצמו מצויין וכולל שפע של פירות טרופיים טריים (טעימים לאללה! הרבה יותר מהמקבילות הישראליות בדרך כלל), דגים מקומיים, תבשילים חריפים וקלילים בחלב קוקוס והרבה אורז – "הלחם" של המזרח. בארוחות הבוקר מכינים חביתות לפי טעמכם (השף מברר בערב קודם איזו ביצה אתם אוהבים) ולפעמים מגיעות הפתעות כמו "מלאווח" מקומי, בליווי של סלסת דגים חריפה.

אחד הערבים כלל ירידה לאי קטנטן (קו חוף של כ – 200 מטרים בלבד), עם צמחייה ירוקה שופעת, עצי קוקוס וחול לבן בתולי. במהלך אותו הערב הכין הצוות פסל – חול של כריש לוויתן, אשר עוטר בחול שחור ובנקודות לבנות ולקינוח, הוסיפו לו סנפירי עץ. הם טוענים שזה מביא מזל, ובאמת – למחרת היום ראינו כרישי לוויתן בפעם הראשונה.

מוקדם יותר באותו היום קפצו השף והעוזר שלו לסירת המנוע הקטנה, עם כמה חוטים ופתיונות. חצי שעה לאחר מכן הם חזרו עם חיוך רחב על הפנים… ולוטיין אדום ענקי. הלוטיין כיכב בארוחת הערב על האי, כשהוא נצלה על גחלים לוחשות בליווי תפוחי אדמה והוגש לצד אורז מבושל, פירות וירקות.

כשחזרנו לחדר מאוחר יותר, חיכתה לי ולאשתי הפתעה נעימה: סידור פרחים נפלא וברכות לרגל ירח הדבש שלנו המתינו על המיטה. קשה מאד שלא להתאהב בצוות אחרי השקעה כזו.

צלילה במלדיביים

האיים המלדיביים נחשבים לאחד מאתרי הצלילה המבוקשים והמוצלחים ביותר בעולם. בכל פינה נגלות לצולל או למשנרקל שפע של חוויות תת מימיות: אוניות טרופות, ריפים שופעי חיים, שפע אדיר של אלמוגים, דגים ובעלי חיים נוספים.

צלילות הקיץ במלדיביים הן ברובן צלילות זרם או "דריפט" ומתרכזות בחלקים המערביים של הארכיפלג. בשונה מ"הבריכה" האילתית המוכרת לנו, במלדיבים זרם הוא שם המשחק. זרם המים החזק מביא לשוניות שפע של חומרי מזון ומקיים מערכת אקולוגית עשירה ומגוונת. החסרון כאן הוא שכאשר מתכננים צלילות צריך לקחת את הזרמים בחשבון: לפעמים מדובר בזרמים חזקים, גועשים, שלא מאפשרים להתקדם מולם. לפעמים, המים שקטים וצלולים כל כך שפשוט כיף לרחף בהם.

הזרמים מספקים חומרים מזינים לשוניות והן הופכות לנווה מדבר ענק ויפייפה, שופע בחיים. תוכלו למצוא כאן פרפרונים, אנג'לים, נתחנים (כולל נתחני נאסו ובלו פאודר ענקיים), דגי עטלף סקרנים שיעוטו עליכם ממש בתחילת הצלילה, סטינג ריי, צבי ים, כרישים, מנטות ואפילו כרישי לוויתן. הכמות של בעלי החיים הללו עצומה, ההפתעות מחכות מאחורי כל פינה, בלט סלע או ריף.

הצוות המיומן של "קרפה דיאם" לקח אותנו פעם אחר פעם לאתרי צלילה מרהיבים: אם מדובר בלגונות שבהן מנטות רעבות, אוניות טרופות או פסגות של הרים תת מימים, שופעות חיים. ב MAYAA THILA עברנו צלילת לילה בלתי נשכחת עם כרישים בכל פינה, סטינג ריי, צבי ים ולוקוסים ענקיים משחרים לטרף. למחרת עברנו באותו אתר צלילת יום וראינו אוכלוסיית דגים אחרת לחלוטין, עם שושנונים, נתחנים, אנג'לים (כולל בלו פייס נדירים ביותר!) קיסרונים, תוכינונים, דגי נפוליאון חלילונים, נצרנים ועוד.

באחד הערבים הגענו ללגונה שקטה, שבה הדליק הצוות אורות שמשכו כמויות עצומות של פלנקטון. לאחר מספר דקות של המתנה הופיעו צלליות שקטות מתחת לפני המים: זוג מנטות עלו לאכול. בתוך שניות המים געשו בתיירים נלהבים שקפצו עם הבגדים ומצלמות לצלם את הענקים הרעבים. המנטות המשיכו לאכול עוד שעה ארוכה, רוקדות בדרכן הקסומה והמיוחדת ומהוות את מוקד תשומת הלב. למחרת הן נצפו שוב גם בצלילה. כנראה שהן באו לאמר שלום ותודה על ארוחת הערב.

על מנת לצלול במלדיביים וליהנות מכך באמת, כדאי לקחת פריטי ציוד צלילה מסויימים:

כפפות – ניתן לרכוש כפפות חד פעמיות עם בטנה עבה. מומלץ יותר לרכוש כפפות צלילה ייעודיות דקות (1 מ"מ יספיקו בהחלט). במקרה של צלילה מול הזרם תיאלצו לא פעם להיאחז בשונית כדי לא להיסחף. במקרים כאלה – הכפפות יספקו לכם הגנה חיונית מפני שריטות וחבלות.

מצוף חירום הוא חובה לכל צולל והשימוש בו מתורגל עם כולם כבר בצלילה הראשונה. בכל פעם שתסיימו צלילה, תתבקשו להרים מעלה את המצוף – המסומן בצבעים זוהרים ובולטים – כדי למשוך את תשומת הלב של צוות סירת האיסוף. מומלץ גם להצטייד במשרוקית קטנה וחזקה.

קרס ריף (ריף הוק) הוא פריט שלא מוכר לצוללים בישראל, אבל נמצא בשימוש נרחב במקומות אחרים בעולם. זהו קרס נירוסטה קטן ושימושי שניתן לנעוץ בין סלעים בריף כדי לאבטח את הצולל כנגד הזרם או כדי לצלם מבלי להיסחף.

מצלמה. כדי לצלם במהלך הצלילות במלדיביים כדאי להיעזר באיזון טוב, בבאדי אמין שיודע לאתר דברים, בזוג רגליים חזקות (זרמים, זרמים) ולפעמים גם ב"ריף הוק". כאן מומלץ בחום להצטייד בסבלנות רבה וגם במצלמת גיבוי קטנה: לא תרצו להגיע עד למלדיביים כדי לגלות שהמצלמה שלכם מוצפת. מלבד זאת, כאשר נצפות מנטות או כרישי לוייתן, מצלמת הגיבוי הקטנה הופכת למרכזית מאד כשכולם חוטפים סנפירים ושנורקלים וקופצים למים לתעד את החוויה. בדרך כלל, אין מספיק זמן להתארגן לצלילה של ממש ומצלמה גדולה ומסורבלת רק תעכב אתכם בדרך לצלם את החיות המופלאות הללו.

סרי לנקה

בתום הפלגה בת שבוע באיים המלדיביים עזבנו אותם (בצער רב!) כדי לעבור ליעד המאתגר הבא: סרי לנקה. לאחר טיסה קצרצרה בת שעה וחצי בערך, נחתנו בשדה התעופה Ketunayake, אשר נמצא לא רחוק מעיר הבירה קולומבו.

לאחר סיבוב מתיש בשדה התעופה, והתמודדות ראשונה עם המנטליות המקומית, התורים, הבירוקרטיה והסחבת, יצאנו משדה התעופה היישר לזרועותיו של סאם, המדריך המקומי והנהג שלנו, אשר יטייל עמנו ברחבי האי בחמשת הימים הקרובים.

הקונספט הזה, של מדריך שהוא גם נהג צמוד, מתאים במיוחד לטיול כשלנו: שבו בתוך חמישה ימים קצרצרים רצינו להגיע לאתרים היותר מעניינים ולדלג על הצורך בתחבורה ציבורית, שעות המתנה ארוכות בתורים וכו'. חברת הנסיעות, ביחד עם המדריך, דאגו לנו למלונות לכל אורך הדרך. בכל אתר אליו הגענו חיכו לנו כבר הכרטיסים בקופה והמדריך עצמו דאג לתבל את הטיול בסיפורים ובתיאורים מההיסטוריה וההווה העשירים של סרי לנקה.

בכמה מילים קצרות, סרי לנקה, מדינת – אי בודהיסטית ברובה, ידעה ניסיונות כיבוש מצד ממלכות בדרום הודו הסמוכה. הבריטים החלו לשלוט בה בתחילת המאה ה – 19 והיא שוחררה רק בשנת 1948. ממש לאחרונה פסקה בסרי לנקה מלחמת אזרחים עקובה מדם בין השלטונות לבין קבוצת מורדים הקרוייה הנמרים הטמילים.

וכעת, לאחר שנים כה רבות, מגלה המערב את סרי לנקה וענף התיירות שבה הולך ומתפתח. השלטונות המקומיים מצידם משקיעים משאבים רבים בפיתוח התיירות ובתי מלון, בתי הארחה ואף מלכודות תיירים צצים בכל פינה כפיטריות אחרי הגשם.

סרי לנקה של ימינו היא תערובת אינסופית של עתיק ומודרני, של דתות שונות. של מסורת מול קידמה. הכבישים הצרים והאינסופיים (בסרי לנקה יש כביש מהיר אחד בלבד!) עוברים מעיר לכפר ומכפר לעיר נוספת ולאורכם ערב רב של חנויות, מוסכים, דוכני ירקות, בנקים, קיוסקים וחנויות סלולאר. מייד לאחר הבתים מתפרש הג'ונגל הענק שמחבק את כל האי בירוק מטריף, מחוף אל חוף. פה ושם לאורך הדרך תיתקלו בפסלונים של בודהה (בודהיזם היא הדת העיקרית במדינה), במקדשים הינדיים קטנים, במסגדים ואפילו בכנסיות. כולם ניצבים זה לצד זה בהשלמה נינוחה.

קשה לעצום עיניים בנסיעות הארוכות מאתר לאתר. הכבישים הצרים מכתיבים קצב משלהם: המהירות המקסימלית כמעט בכל מקום עומדת על 60 קמ"ש ובמקרים רבים – אף פחות מכך. הנהיגה בצד שמאל, בדומה לאיים הבריטיים, להודו ולמספר מדינות נוספות. הרמזורים מועטים ביותר (ראינו בסה"כ ארבעה רמזורים במהלך הטיול שלנו) ובכבישים שולט חוק הג'ונגל – כלי הרכב הגדולים יותר דוחפים את הקטנים יותר הצידה. כולם עוקפים אחד את השני ולחצות כביש זה בגדר סכנת נפשות של ממש.

בתי המלון בהם היינו – ארבעה ושלושה כוכבים, עשו הכל כדי להנעים עלינו את השהייה שלנו. החדרים ברוב המקרים היו גדולים, מרווחים ומאובזרים היטב, כולל אינטרנט חופשי, חדרי אמבטיה ענקיים ושירות יוצא מגדר הרגיל. גם כאן ניכרת בכל פינה השאיפה המקומית להפוך את האי לפנינה תיירותית אמיתית. במקרים רבים זה עובד. לפעמים, זה יכול להיות קצת מעיק, כשכל מספר דקות ניגש אליך מישהו כדי לברר אם הכל בסדר ואם צריך עוד משהו.

מבין בתי המלון שהיינו בהם ראוי לציין את Cinamon Lodge המצויין – מלון ענק עם בקתות אירוח, שמשתרע בנוחות מסביב לחורשה ולאגם קטן. חדר האוכל מקורה אך נטול קירות, ומאפשר בעצם להתאחד עם הטבע. בחורשה תוכלו למצוא קופים, סנאים, לטאות גדולות ועופות מים שונים.

מלון שני, מדהים ביופיו, הוא ה Tea Factory, מפעל תה בן 150 שנה, אשר ננטש והוסב לאחרונה לבית מלון, תוך שימור קפדני על המבנה הישן וטיפוחו ביד אוהבת. בבית המלון אשר מוקף במטעי תה אינסופיים, תוכלו לראות מכונות מקוריות שהשתמרו מן המפעל הישן (הן מתחילות לעבוד ומשמיעות רעש כדי לקרוא לאורחים לרדת לחדר האוכל).

האוכל בבתי המלון איכותי ונקי. הוא תערובת של מנות מקומיות, עם נגיעות מקסימות מהודו ומהמלדיביים ומנות בינלאומיות/אירופאיות. בארוחת הבוקר תוכלו לגוון בין חביתות בהכנה אישית, לבין דאל (תבשיל עדשים הודי חריף) ולחם מקומי, בין תפוחי אדמה בשמנת למנות מבושלות שונות. קשה להישאר שם רזה.

אסור להחמיץ בסרי לנקה:

 Dambulla Caves – מערות דמבולה (או מקדש האבן, כפי שהן נקראות בדרך כלל), הן סדרת מקדשים בודהיסטיים החבויים בתוך מערות וכוכים. זהו אתר מורשת עולמית המצוי במרכז סרי לנקה, בקרבת העיר קנדי. המערות מצויות בפיסגתה של גבעה שמצריכה טיפוס לא קשה במיוחד והן מציגות לראווה מאות פסלים מרהיבים והמקדש שכולל אותן מתועד למאה הראשונה לספירה בערך.

לאורך המדרגות בואכה המקדש, ניתן להיתקל בעולי רגל בודהיסטים אשר מטפסים מעלה עם ילדים קטנים, ידיהם עמוסות במתנות ומנחות. כדאי להיזהר מהקופים הקטנים והחצופים שמתגוררים לאורך המדרגות: הם מאד אוהבים לחטוף לאנשים דברים מהידיים (במיוחד פריטי מזון ומנחות שונות שמובאות למקדש).

Polonnaruwa – עתיקות פולונאוורה מצויות גם הן במרכז סרי לנקה והן חורבותיה של עיר הבירה של ממלכה סרי לנקאית עתיקה, אשר הוקמה בשנת 1070, כאשר המלך המקומי הצליח להביס פולשים מדרום הודו. כיום, זהו אתר מורשת עולמית חשוב הכולל את העיר העתיקה ומוזיאון עתיקות סמוך. העיר מאכסנת חורבות של ארמונות, מקדשים, סטופות (כיפות אבן או לבנים המקודשות לבודהיסטים), בריכות רחצה ופסלים. היא פנינה אמיתית לחובבי ארכטיקטורה וארכיאולוגיה ואתר נהדר לצלמים חובבים ומקצועיים (אפילו דוראן דוראן צילמו כאן קליפ!).

Minneriya National Park – אחד מן הפארקים הלאומיים החשובים ביותר של סרי לנקה, הוגדר כשמורת טבע כבר בשנת 1938, מסביב למאגר המים המלאכותי של מינאריה. המאגר, אשר נחפר כבר במאה השלישית לספירה, מתייבש בחלקו בקיץ ובאיזור כולו צומח עשב, מאכל לפילי הבר. מלבד פילים (שהם חווית מפגש מרהיבה ומרגשת) ניתן לראות באיזור ציפורים מיוחדות, צמחיה שופעת ובעלי חיים שונים כמו צבאים, קופים ותאו.

את הטיול בפארק עושים בג'יפ פתוח (כדאי להביא משקפי שמש – הנסיעה כרוכה בכמות גדולה של אבק) – חוויה מטלטלת עצמות ומשעשעת בפני עצמה.

Sigiriya – סיגיריה או "סלע האריה" בסינהלית, הוא סלע ענק המזדקר מעלה לגובה של כ – 200 מטרים ובראשו, ארמון שנבנה ככל הנראה באמצע המאה החמישית לספירה. מסביב לסלע משתרע קומפלקס נרחב של גנים, תעלות, חומות הגנה ומערות מגורים לנזירים בודהיסטים (הארמון נתרם לנזירים ושימש כמנזר בודהיסטי עד לאמצע המאה ה – 14).

על מנת להגיע לחורבות הארמון, יש לטפס מאות מדרגות. הטיפוס עצמו עוצר נשימה, כמו גם הנוף למישורים המתפרשים מתחת. בערך באמצע הטיפוס מעלה יש מערה חצובה, שקירותיה מכוסים בטיח ובציורי נשים צבעוניים. בישורת האחרונה נחצבו רגלי אריה ענק, שהיו ככל הנראה חלק מפסל אדיר מימדים ש"שמר" על הארמון.

אף על פי שמדובר בטיפוס קשה, והתורים במדרגות יכולים להשתרך, עדיין מדובר באחד האתרים היפים ביותר בסרי לנקה ומומלץ בחום רב שלא לוותר עליו.

Peradeniya – הגנים המופלאים של פרדניה מצויים בפרברי העיר קנדי שבמרכז האי .הם נבנו ע"י המלך האחרון של סרי לנקה כגני תענוגות לבני המשפחה המלכותית. עם תחילת השלטון הבריטי באי, הם הפכו את הגנים לבוטניים ודאגו לטפח אותם ולהעשיר את הצמחייה המקומית.
נכון להיום מדובר באתר מרהיב עין, מטופח ושמור היטב. ניתן "ללכת לאיבוד" במשך שעות בצללים הקרירים של עצי פיקוס אדירים, שדרות דקלים ומזרקות קטנות. אסור לפספס את חממת הסחלבים ואת העטלפים הגדולים. גם כאן, מדובר באתר חובה שאסור להחמיץ.

Nuwera Eiliya – הפעם לא מדובר באתר ספציפי אלא באיזור שלם, הממוקם באיזור הגבעות של מרכז סרי לנקה. בגובה 1800 מטר, מחוז נוורה איליה (והעיר בעלת השם הדומה במרכזו), הוא איזור ערפילי, קריר וגשום. זוהי סביבה אופטימלית לגידול תה ואכן – חבל ארץ זה עומד בלב ליבו של ייצור התה הציילוני המפורסם והוא מוקף כולו בדונמים על דונמים של מטעים, מנוקדים פה ושם בבתי חווה קטנים, במפעלי אריזה לתה ובמפלים קטנים. אסור להחמיץ פגישה פנים אל פנים עם קוטפות התה, וביקור באחד ממפעלי התה הרבים באיזור, שכולל סיבוב בין המכונות ולבסוף טעימה של סוגים שונים של תה. קחו מטריה – זהו איזור גשום ביותר והכי חשוב – תיהנו מכל רגע!

The post ירח דבש במלדיביים וסרי לנקה appeared first on 2Dive.

כרישי לוויתן קיימים על פני האדמה (או מתחת לפני המים, בעצם), כבר 60 מליון שנה. הם מאריכי ימים ומגיעים בבגרותם לגיל 70 ואפילו לגיל 100 במקרים מסויימים. למרות גודלם העצום והפה הענקי שלהם, הם מסנני מזון שניזונים בעיקר מפלנקטון – בעלי חיים וצמחים מיקרוסקופים, חסילונים זעירים ודגיגים קטנים.

כרישי הלוויתן חיים במים חמימים וממוזגים, בעיקר באיזורי ובסביבת קו המשווה והם נודדים באיזורי המחייה שלהם על פי חילופי העונות במרדף אחרי מזונם. מספר פרטים מגיעים לבקר באילת ובים האדום בעונת האביב ומפגש עימם בארץ, גם אם מקרי, איננו נדיר כל כך. אף על פי שכרישי לוויתן נודדים בדרך כלל לבד או בקבוצות קטנות, בשנת 2011 נצפתה קבוצה של כ – 400 כרישי לוויתן בסביבת יוקטן, מקסיקו, שהגיעה לאתרי ההשרצה של הטונה המצויה באיזור.

בשל היותם מסנני מזון, לכרישי הלוויתן פה ענק שיכול להגיע לרוחב של כ 1.5 מטרים. בחלל הפה יש עשרה משטחי סינון ובין 300 ל – 350 שיניים זעירות. יש לו חמישה זימים גדולים מאד מכל צד של הפה שדרכם יוצאים המים המסוננים. בצידי הראש השטוח יש עיניים קטנות.

הגוף אפור בעיקר עם בטן לבנה. על הגב יש דוגמה של נקודות ופסים בצבע צהבהב בהיר. הדוגמה הזו ייחודית לכל כריש לוויתן ומאפשר להבחין בין הפרטים, כאשר רוצים לספור אותם למשל. עורם עבה ביותר ומגיע לעובי של כ – 10 ס"מ. מבנה הסנפירים שלהם טיפוסי יחסית לכרישים, עם זוג סנפירי צד, סנפיר גב בולט וזנב ארוך ורב עצמה.

בדומה לכרישים אחרים, אף על פי שכריש הלוויתן הוא חולייתן, הרי שהשדרה שלו איננה עשויה מעצם אלא מסחוסים, המאפשרים לו גמישות רבה יותר ויכולת תנועה עצומה ביחס לגודל יוצא הדופן שלו ומשקלו הכבד.

כרישי לוייתן הם חוויה אמיתית לצוללים. מדובר בבעלי חיים שקטים ועדינים שמרשים לשחיינים ולצוללים לשחות בקרבתם. כרישי לוויתן צעירים יותר מפגינים התנהגות סקרנית כלפי צוללים ואפילו נוטים לשחק עימם.

דפוסי הנדידה שלהם ניתנים לחיזוי בקלות והדבר תורם רבות לתעשיית התיירות האקולוגית. באיזורים מסויימים בעולם, כמו האיים המלדיביים שבאוקיינוס ההודי, ניתן לארגן צלילות עם כרישי לוויתן אשר פוקדים את האיזור באופן תדיר. הצוללים מתבקשים להתרחק מן הזנב הגדול והחזק (כדי שלא להפריע לתנועת הכריש וכדי לא להיפגע מתנועת הזנב) וחשוב מכך – להתרחק מן הפה הפעור, אשר שואב דרך קבע כמויות עצומות של מים עשירים בחומרים מזינים.

נדיר מאד לראות כרישי לוויתן בשבי והסיבה לכך היא גודלם המהמם. אקווריומים בודדים בעולם יכולים להחזיק כריש לוויתן בוגר כאטרקציה. לצערנו הרב, הם לא מתרבים בשבי ובדרך כלל, כאשר הם עוברים גודל מסויים, יש צורך לשחרר אותם בחזרה אל הטבע.

מעולם לא תועדה רבייה של כרישי לוויתן. מפרטים שנתפסו בטבע ניתן להסיק כי הנקבה מטילה ביצים בתוך כיס פנימי בגופה, שאותם מרבה הזכר. בערך 300 ביצים מוטלות אך הנקבה מאכסנת את זרע הזכר ומפרה קבוצות של ביצים בכל פעם, כך שלא כל הכרישונים מושרצים בפעם אחת, אלא לאורך תקופת זמן ארוכה. גודלו של כל כרישון, אגב, הוא בין 40 ל – 60 סנטימטרים בלבד.

מדענים משערים כי כרישי לוויתן מגיעים לבגרות המינית בגיל 30 שנים, והם ימשיכו להתרבות עד מותם.

ציד (חוקי ובלתי חוקי) של הענקים העדינים הללו מצמצם את אוכלוסייתם תדיר והם מוגדרים כמין בסיכון ע"י האו"ם. בשנת 1998 אסרה ממשלת הפיליפינים על דיג, מכירה, ייבוא וייצוא של כרישי לוויתן לכל צורך מסחרי שהוא. בשנת 2001 הלכה הודו בעקבותיה ולאחר מכן גם טייוואן. בארצות אחרות במרכז ובמזרח אסיה, ממשיך הציד, למרות פעולות של ארגונים שונים למנוע זאת.

The post כריש הלוויתן appeared first on 2Dive.

קפריסין הוא אי שיודע לפנק, עם מפרצים קסומים, פסגות ירוקות, כפרים ציוריים וחופי רחצה אינסופיים. נראה, שהוא נברא קודם כל בשביל התיירים ורק אחר כך, לכל דבר אחר. בעונת הקיץ האי מלא באירופאים (בעיקר בריטים, זכר לשלטון הבריטי ארוך השנים). אבל עם בוא חודשי ספטמבר ואוקטובר, הוא הופך לשקט. הטמפרטורות צונחות, לפרקים יורד גשם קל והכל מצוחצח ורגוע. זה הזמן האידאלי לארוז מזוודות ולתת קפיצה קטנה לשכנים.

לקפריסין היסטוריה בת 10,000 שנים וזהות תושביו ותרבותו מושפעות רבות מעמים שונים שעברו באיזור. מן הבריטים שכבר הוזכרו קודם לכן, דרך היוונים, הרומאים, הערבים ועוד. האי קפריסין היה מרכז מסחרי ענק וחשוב במזרח הים התיכון לאוניות הסוחרים של העולם העתיק וכמרכז מסחרי גאה, הוא אימצה לתוכו השפעות מעמי הסביבה.

במסגרת הטיול הספונטני שלנו (שאורגן ממש שבוע קודם לכן) , הגענו לביקור קצרצר בלרנקה. המטרה המוצהרת: צלילה אל הזנוביה: אחד מעשרת אתרי הצלילה הטובים בעולם (ועוד על הזנוביה, בהמשך), המצוייה במרחק של כ – 10 דקות הפלגה מלרנקה.

כבר במהלך תיכנון החופשה, סייע לנו שמואל גולד, נציג מועדון הצלילה "וויקינג דייברס" מלרנקה באיתור בית מלון שיענה לצרכינו ובהכנת חבילת טיולי צלילה תפורה לפי הצרכים שלנו.

"חכו לי בשדה התעופה", הוא אמר ולהפתעתנו, המתין לנו ג'יפ ממועדון הצלילה, אשר אסף אותנו משדה התעופה היישר לבית המלון שלנו במרכז העיר. זו הייתה טעימה ראשונה מתודעת השירות הקפרסאית, אשר יוצאת מגדרה כדי להנעים לתיירים את חייהם.

מכיוון שבמהלך החופשה בחרנו להתמקד בעיקר בצלילות, הן מילאו את יומן הפעילות היומי שלנו. יחד עם זאת, בשעות אחר הצהריים והערב הלכנו לבלות בטיילת הסמוכה לבית המלון. הטיילת המקסימה משתרעת לאורך קו החוף והיא משובצת בבתי מלון יוקרתיים, מסעדות, בתי קפה ופאבים. ניתן לבחור בין מסעדות הדגים המשובחות לבין הטברנות שבהן הבילוי נמשך שעות ארוכות עם צלחות מזה קטנות ומוזיקה גדולה מהחיים.

במרכז הטיילת יש מצודת אבן מרשימה אשר נבנתה במאה ה – 17 כבית כלא. היום היא מהווה תצפית מצויינת אל הים ובליבה, מוזיאון ארכיאולוגי קטן. לחובבי הכנסיות מציעה לרנקה את כנסת סנט לזרוס אשר נבנתה במאה התשיעית לספירה והיא יצירת פאר מרשימה.

במקביל לטיילת שוכן רחוב Zenon Kitieos, שבו מגוון ענקי של חנויות מעצבים, חנויות מזכרות ושווקים ססגוניים. אפשר למצוא כאן את מיטב האופנה עם סניפים של רשתות מותגים בינלאומיות, לצד אומנות מקומית ייחודית הכוללת עבודות תחרה, עבודות עץ וחרס. כדאי לצאת לטיולים רגליים בעיר ופשוט לתת לה לחלחל אל מתחת לעור. השלווה, הרחובות השקטים יחסית (הרבה פחות מכוניות ורעש ממה שאנחנו רגילים בישראל, זה בטוח) והטמפרטורות הנעימות בתקופת הסתיו יעשו את שלהם.

ביום שישי בערב קפצנו לבית חבד המקומי כדי לעשות שם קבלת שבת. לא נרשמנו מראש (למרות שכדאי) אבל קיבלו אותנו בזרועות פתוחות ובהכנסת אורחים אמיתית. וגם זכינו לארוחת ערב טעימה ולקצת יידישקיט.

קפריסין בורכה בחופים ארוכים ושקטים, עם ים כחול מהמם ובריזה אינסופית. בדומה לאיים רבים אחרים, יש בקפריסין אתרי צלילה לרוב, הכוללים מערות ימיות (אשר שימשו בעבר פיראטים), שוניות סלעיות מוקפות בדגים ו… הזנוביה.

אם תשאלו צוללים בכל רחבי העולם לאן הם היו רוצים להגיע ולצלול, סביר להניח שרוב מוחץ היה מציין את הזנוביה כאחד מיעדי החופשה הבאים שלהם.

הזנוביה, מעבורת ענקית מתוצרת שוודיה, טבעה בשנת 1980 בנמל קפריסין, בעודה בדרך לנמל טרטוס שבסוריה. לאחר עצירה ביוון לצורך תיקון בעיה שנוצרה באחד ממיכלי האיזון שלה, היא הגיעה לקפריסין והחלה לטבוע בתוך הנמל. בחודש יוני 1980 היא נגררה החוצה מן הנמל והושארה לטבוע במים הפתוחים, בערך קילומטר וחצי מהחוף (כדי שלא לחסום את נתיבי התעבורה הימיים).

הזנוביה שקעה על צידה לקרקעית הים התיכון, כשעל סיפוניה 104 משאיות עמוסות בסחורות בשווי של 200 מיליון פאונד. את האוניה סובבים סיפורי מסתורין רבים: כיצד טבעה אוניה חדשה לחלוטין? מדוע בעלי האונייה מעולם לא בא לדרוש את פיצוייו? מדוע לא נערכה מעולם חקירה
פורמאלית? שמועות עקשניות גורסות כי אוניות של חיל הים הישראלי נראו בסביבה והיעד – סוריה – רק תורם למיסתורין האופף אותה.

חורבות הזנוביה נרכשו ע"י מדריך צלילה מקומי והפכה במהירות לאתר צלילה פופולארי. כל כך פופולארי, שהוא נחשב לאחד מעשר אתרי הצלילה הטובים ביותר בעולם.

המעבורת הענקית (באורך של 180 מטרים) שוכבת כשצידה העמוק נשען על הקרקעית בעומק של 42 מטרים. הצד הנגדי נמצא בעומק של כ – 18 מטרים. בבטנה עשרות משאיות ענק עמוסות בסחורות שונות. הים אימץ אותה לחיקו בשמחה והיא מכוסה באצות, ספוגים ואלמוגים שונים.
האתר כולו מהווה שמורת טבע והגישה נעשית באמצעות סירות צלילה של מועדונים מקומיים, אשר מוציאות צלילות מדיי יום לחלקים שונים של הזנוביה.

היא כל כך גדולה שלא ניתן לבקר בכולה בצלילה אחת (או אפילו ביום אחד של צלילות). לכן כדאי, לפני שמגיעים לאתר, להתייעץ עם מובילי הצלילות ולתכנן בכל פעם ביקור בחלק אחר של הספינה. על מנת לקבל פרספקטיבה לגודלה העצום, מבצעים מספר צלילות היכרות מבחוץ שכוללות את החרטום ואת המדחפים הענקיים.

לאחר מכן מתחיל האקשן, עם צלילות חדירה אמיתיות אל תוך המעבורת, כולל ביקור במגורים, בסיפון המכוניות, בקפיטריה ועוד. חובה לצלול ביחד עם מדריכים מקומיים אשר מכירים את אתר הצלילה היטב. בחדירה פנימה אל תוך האונייה נכנסים לחללים סגורים, בחושך מוחלט. פנסי הצוללים חושפים עוד ועוד ניסים ונפלאות: משאיות מכוסות במושבות של ספוגים, מסדרונות המתעקלים בזוויות מוזרות (בגלל שהאונייה נוטה על צידה קל לאבד את הדרך), דגים גדולים השוכנים בתוך הדממה הענקית והמרהיבה הזו, רק מוסיפים למחזה המיוחד והנדיר הזה.

על מנת לצלול בזנוביה יש להפגין רמת שליטה ואיזון טובים מתחת למים. המועדונים במקום מקיימים גם קורסי צלילה מקיפים, עם התמחות בחדירה לאוניות טרופות.

אז בפעם הבאה שאתם מתכננים חופשת צלילה – קחו בחשבון את קפריסין: אי קטן, ממש פה בשכונה, עם חופים נפלאים, אירוח נפלא, מסעדות טעימות ופלא אמיתי שמסתתר מתחת לגלים.

The post צלילה אל הזנוביה בקפריסין appeared first on 2Dive.

צלילה או שנירקול בשונית האלמוגים תגלה את איזור המחיה השופע והצפוף ביותר בעולם. אלמוגים, אשר חיים בדרך כל בסביבה נקייה ודלה בחומרי מזון, יוצרים בעצמם את מזונם ומהווים בית גידול ענקי לאיזור המחיה הצפוף והמיושב ביותר בממלכת בעלי החיים – שונית האלמוגים.
אחת התכונות הייחודיות ביותר לאלמוג, היא העובדה שהוא הסתגל למחייה במים נקיים מאד, עניים בחומרי מזון ולפיכך, הוא יוצר לעצמו את מזונו, באמצעות יצירת מערכות שיתוף משוכללות וסבוכות עם בעלי חיים אחרים הקיימים בשונית האלמוגים. ניתן להתייחס בהכללה גסה לכל צורות החיים הביולוגיות בשונית האלמוגים, כאל אורגניזם אחד, בעל מערכת שלמה של קשרים מסועפים. הדבר הופך את שונית האלמוגים לרגישה ביותר: נטילת האיזון מתוכה, עלול לגרום להיעלמותו של בעל חיים אחד אשר העדרו יכול להחריב את כל השונית כולה!

שונית האלמוגים נבנית בתהליך ארוך ואיטי להכאיב של גדילה. אלמוגים הרמוטיפיים (אלמוגים בוני שונית, בעלי שלד סידני) גדלים בממוצע כסנטימטר בודד בשנה. קצב הגדילה האיטי שלהם מתאזן במיעוט יחסי של טורפים לאלמוגים, באמצעי הגנה בולטים (כל האלמוגים מכילים כמות כזו או אחרת של תאים צורבניים ומסוגלים להגן על עצמם היטב) וברבייה מאסיבית – צמיחה והתפשטות במספר נקודות בו זמנית ,דבר שמונע השמדת המושבה כולה, כאשר אלמוג אחד נפגע.

תחילתה של שונית האלמוגים בפוליפ יחיד שנודד כחלק מהפלנקטון המיקרוסקופי בים. הפוליפ מתיישב בנקודה מסויימת ועובר מטמורפוזה אשר הופכת אותו לבסיס שיהיה, בעתיד, שונית אלמוגים גדולה ופורחת.

ייחודו של האלמוג טמון ביכולת שלו לייצר לעצמו מזון "יש מאין". אלמוגים מתיישבים במים עניים מאד בחומרי מזון, מים שבהם אין להם תחרות משום יצור חי אחר. במקום להיזון מטרף קיים או לספוח חומרים מן המים, הם "מגדלים" בין זרועותיהם אצה חובבת אור (אשר גם אחראית לצבעים המיוחדים של האלמוגים). האצה מייצרת בעבורם חומרי מזון וסוכרים שונים והם בתמורה, מגדלים את האצה, מדשנים אותה בהפרשותיהם ובעיקר – מגינים עליה מפני טורפים בין זרועותיהם הצורבות.

אל האלמוג הבודד מצטרפים "טרמפיסטים" – אלמוגים אחרים אשר מנצלים את המשטחים שהוא יוצר ומתחילים לגבש עליו מושבות משל עצמם – אשר בונות בתורן משטחים הולכים וגדלים.
אל בין ענפי האלמוגים, נודדים חסרי חוליות קטנים ששמחים למקום המסתור, סרטנים, חסילונים, תולעים וחשופיות.

כל אחד מאלו מקיים יחסים הדוקים עם הסביבה שלו: חלק מן הסרטנים מתגוננים בין הענפים הצורבים של אלמוג האקרופורה ובתמורה, מעניקים לאלמוג – משולל יכולת תנועה בעצמו – ניקוי, קירצוף והגנה מטפילים שונים, אותם אוכלים הסרטנים. מסוג כזה של סימביוזה, נהנים כל הצדדים.

דגים קטנים מתחילים לשרוץ בין האלמוגים. הם נקראים "אלמוגיות" וכשמם כן הם – עם הסימן הראשון לסכנה הם מזדרזים להימלט לתוך השונית וממתינים שם בסבלנות עד שיעבור הטורף הפוטנציאלי – דג גדול יותר, צלופח רעב או אפילו כריש מזדמן. הדגים הקטנים הללו ניזונים מחסרי החוליות הזעירים, מענני הפלנקטון אשר נעים ממקום למקום ברחבי הים ואפילו מטפילים זעירים אשר מטרידים את מנוחתם של דגים גדולים יותר.

מערכות היחסים בשונית האלמוגים – מן הנפלאות ביותר בטבע – הן דוגמא מצויינת לחיים אשר מקיימים את עצמם. דג – הנקאי ניזון מטפילים של דגים גדולים, כולל צלופחי ענק ודקרים, אשר בנסיבות אחרות היו אוכלים אותו בשמחה. בתחנת הניקוי הקטנה שהוא מקים הם עומדים בסבלנות בתור ופוערים את פיהם, על מנת שהדג הקטן והחרוץ יוכל להכנס אל בין שיניהם ולחלץ משם שיירי מזון מציקים.

הדגים הגדולים יותר ניזונים מן הדגים הקטנים. מעגל הטורפים של השונית הולך ומתרחב, נצרנים ונפוחיות מצטרפים לקהילה שמקיפה את השונית וניזונה ממנה. ומפעם לפעם מגיע תמנון מזדמן אשר פורש את זרועות הציד שלו ולוכד במיומנות דגים קטנים שלא מספיקים לברוח.

כל הדגים הללו, יתרבו ויטילו את ביציהם אל הים הפתוח – ביצים שיצטרפו לזרם הפלנקטון ויאכילו בתורן דגים קטנים ואלמוגים טורפים.

השושנונים מאכלסים את שושנות הים, קרובות רחוקות של האלמוג. הם מאכילים את השושנה, מגינים עליה מפני טורפים ומגרשים ללא מורא דגים גדולים מהם בהרבה. מתחת לשושנה, על סלע קטן, מודבקות מאות ביצים אדומות וקטנות – הביצים – דור חדש של שושנונים אשר עוד לא בקע, מוגנות ונשמרות מכל משמר על ידי ההורים ועל ידי ידידתם הצורבת.

אבל השושנה מספקת מקום מסתור לחבורה שלמה של יצורים אחרים! שרימפסים שקופים מרחפים מעליה. סרטנים מתכסים בזרועותיה הצורבות ומנקים אותה משאריות של מזון. כאשר השושנה מחליטה לצאת ממקומה ולנדוד לשדות ירוקים יותר ברחבי הים, מקיפה אותה חשרת בעלי חיים שונים אשר מלווה אותה למקום משכנה החדש.

חוסה בצל השונית, עומד גובי "שומר" על המשמר. ראשו מציץ החוצה וזנבו, בתוך מאורה חפורה יפה בתוך החול, מרופדת מסביב באבנים קטנות אשר שומרות שהיא לא תקרוס. מי שיתבונן היטב ובסבלנות, יראה שאת קצה הזנב של דג הגובי, מחזיק חסילון קטן! הדג והחסילון חולקים מאורה בשיתוף מופלא! בעוד הדג עומד על המשמר ולוכד מזון, החסילון חופר את המאורה ומתחזק אותה כאמצעי הגנה לשניהם.

באמצעות שפת סימנים מסובכת שפיתחו השניים, מסמן הדג לחסילון מתי בטוח לצאת החוצה ומתי לסגת לאחור לתוך המאורה, כאשר מתקרבת סכנה.

שיתופי הפעולה בין בעלי חיים שונים הם אינסופיים בשונית האלמוגים – סרטנים מסויימים אוספים שושנת ים קטנה ומדביקים אותה על גבם, על מנת להנות מההגנה שהיא מציעה כנגד טורפים פוטנציאליים. דגים מגוננים אלו על אלו בשעות היום והלילה וכל סבך החיים האינסופי, הצבעוני והמדהים הזה, מתחיל באלמוג אחד קטן.

The post שונית האלמוגים – שיתופי פעולה מתחת למים appeared first on 2Dive.