צלילה או שנירקול בשונית האלמוגים תגלה את איזור המחיה השופע והצפוף ביותר בעולם. אלמוגים, אשר חיים בדרך כל בסביבה נקייה ודלה בחומרי מזון, יוצרים בעצמם את מזונם ומהווים בית גידול ענקי לאיזור המחיה הצפוף והמיושב ביותר בממלכת בעלי החיים – שונית האלמוגים.
אחת התכונות הייחודיות ביותר לאלמוג, היא העובדה שהוא הסתגל למחייה במים נקיים מאד, עניים בחומרי מזון ולפיכך, הוא יוצר לעצמו את מזונו, באמצעות יצירת מערכות שיתוף משוכללות וסבוכות עם בעלי חיים אחרים הקיימים בשונית האלמוגים. ניתן להתייחס בהכללה גסה לכל צורות החיים הביולוגיות בשונית האלמוגים, כאל אורגניזם אחד, בעל מערכת שלמה של קשרים מסועפים. הדבר הופך את שונית האלמוגים לרגישה ביותר: נטילת האיזון מתוכה, עלול לגרום להיעלמותו של בעל חיים אחד אשר העדרו יכול להחריב את כל השונית כולה!

שונית האלמוגים נבנית בתהליך ארוך ואיטי להכאיב של גדילה. אלמוגים הרמוטיפיים (אלמוגים בוני שונית, בעלי שלד סידני) גדלים בממוצע כסנטימטר בודד בשנה. קצב הגדילה האיטי שלהם מתאזן במיעוט יחסי של טורפים לאלמוגים, באמצעי הגנה בולטים (כל האלמוגים מכילים כמות כזו או אחרת של תאים צורבניים ומסוגלים להגן על עצמם היטב) וברבייה מאסיבית – צמיחה והתפשטות במספר נקודות בו זמנית ,דבר שמונע השמדת המושבה כולה, כאשר אלמוג אחד נפגע.

תחילתה של שונית האלמוגים בפוליפ יחיד שנודד כחלק מהפלנקטון המיקרוסקופי בים. הפוליפ מתיישב בנקודה מסויימת ועובר מטמורפוזה אשר הופכת אותו לבסיס שיהיה, בעתיד, שונית אלמוגים גדולה ופורחת.

ייחודו של האלמוג טמון ביכולת שלו לייצר לעצמו מזון "יש מאין". אלמוגים מתיישבים במים עניים מאד בחומרי מזון, מים שבהם אין להם תחרות משום יצור חי אחר. במקום להיזון מטרף קיים או לספוח חומרים מן המים, הם "מגדלים" בין זרועותיהם אצה חובבת אור (אשר גם אחראית לצבעים המיוחדים של האלמוגים). האצה מייצרת בעבורם חומרי מזון וסוכרים שונים והם בתמורה, מגדלים את האצה, מדשנים אותה בהפרשותיהם ובעיקר – מגינים עליה מפני טורפים בין זרועותיהם הצורבות.

אל האלמוג הבודד מצטרפים "טרמפיסטים" – אלמוגים אחרים אשר מנצלים את המשטחים שהוא יוצר ומתחילים לגבש עליו מושבות משל עצמם – אשר בונות בתורן משטחים הולכים וגדלים.
אל בין ענפי האלמוגים, נודדים חסרי חוליות קטנים ששמחים למקום המסתור, סרטנים, חסילונים, תולעים וחשופיות.

כל אחד מאלו מקיים יחסים הדוקים עם הסביבה שלו: חלק מן הסרטנים מתגוננים בין הענפים הצורבים של אלמוג האקרופורה ובתמורה, מעניקים לאלמוג – משולל יכולת תנועה בעצמו – ניקוי, קירצוף והגנה מטפילים שונים, אותם אוכלים הסרטנים. מסוג כזה של סימביוזה, נהנים כל הצדדים.

דגים קטנים מתחילים לשרוץ בין האלמוגים. הם נקראים "אלמוגיות" וכשמם כן הם – עם הסימן הראשון לסכנה הם מזדרזים להימלט לתוך השונית וממתינים שם בסבלנות עד שיעבור הטורף הפוטנציאלי – דג גדול יותר, צלופח רעב או אפילו כריש מזדמן. הדגים הקטנים הללו ניזונים מחסרי החוליות הזעירים, מענני הפלנקטון אשר נעים ממקום למקום ברחבי הים ואפילו מטפילים זעירים אשר מטרידים את מנוחתם של דגים גדולים יותר.

מערכות היחסים בשונית האלמוגים – מן הנפלאות ביותר בטבע – הן דוגמא מצויינת לחיים אשר מקיימים את עצמם. דג – הנקאי ניזון מטפילים של דגים גדולים, כולל צלופחי ענק ודקרים, אשר בנסיבות אחרות היו אוכלים אותו בשמחה. בתחנת הניקוי הקטנה שהוא מקים הם עומדים בסבלנות בתור ופוערים את פיהם, על מנת שהדג הקטן והחרוץ יוכל להכנס אל בין שיניהם ולחלץ משם שיירי מזון מציקים.

הדגים הגדולים יותר ניזונים מן הדגים הקטנים. מעגל הטורפים של השונית הולך ומתרחב, נצרנים ונפוחיות מצטרפים לקהילה שמקיפה את השונית וניזונה ממנה. ומפעם לפעם מגיע תמנון מזדמן אשר פורש את זרועות הציד שלו ולוכד במיומנות דגים קטנים שלא מספיקים לברוח.

כל הדגים הללו, יתרבו ויטילו את ביציהם אל הים הפתוח – ביצים שיצטרפו לזרם הפלנקטון ויאכילו בתורן דגים קטנים ואלמוגים טורפים.

השושנונים מאכלסים את שושנות הים, קרובות רחוקות של האלמוג. הם מאכילים את השושנה, מגינים עליה מפני טורפים ומגרשים ללא מורא דגים גדולים מהם בהרבה. מתחת לשושנה, על סלע קטן, מודבקות מאות ביצים אדומות וקטנות – הביצים – דור חדש של שושנונים אשר עוד לא בקע, מוגנות ונשמרות מכל משמר על ידי ההורים ועל ידי ידידתם הצורבת.

אבל השושנה מספקת מקום מסתור לחבורה שלמה של יצורים אחרים! שרימפסים שקופים מרחפים מעליה. סרטנים מתכסים בזרועותיה הצורבות ומנקים אותה משאריות של מזון. כאשר השושנה מחליטה לצאת ממקומה ולנדוד לשדות ירוקים יותר ברחבי הים, מקיפה אותה חשרת בעלי חיים שונים אשר מלווה אותה למקום משכנה החדש.

חוסה בצל השונית, עומד גובי "שומר" על המשמר. ראשו מציץ החוצה וזנבו, בתוך מאורה חפורה יפה בתוך החול, מרופדת מסביב באבנים קטנות אשר שומרות שהיא לא תקרוס. מי שיתבונן היטב ובסבלנות, יראה שאת קצה הזנב של דג הגובי, מחזיק חסילון קטן! הדג והחסילון חולקים מאורה בשיתוף מופלא! בעוד הדג עומד על המשמר ולוכד מזון, החסילון חופר את המאורה ומתחזק אותה כאמצעי הגנה לשניהם.

באמצעות שפת סימנים מסובכת שפיתחו השניים, מסמן הדג לחסילון מתי בטוח לצאת החוצה ומתי לסגת לאחור לתוך המאורה, כאשר מתקרבת סכנה.

שיתופי הפעולה בין בעלי חיים שונים הם אינסופיים בשונית האלמוגים – סרטנים מסויימים אוספים שושנת ים קטנה ומדביקים אותה על גבם, על מנת להנות מההגנה שהיא מציעה כנגד טורפים פוטנציאליים. דגים מגוננים אלו על אלו בשעות היום והלילה וכל סבך החיים האינסופי, הצבעוני והמדהים הזה, מתחיל באלמוג אחד קטן.

The post שונית האלמוגים – שיתופי פעולה מתחת למים appeared first on 2Dive.

פרוותו החלולה שקופה למחצה ומרחוק, היא נראית בצבע לבן או בז', אשר העניק לו את השם "הדוב הלבן" בחלק גדול מהשפות בעולם. שכבת השומן העבה שלהם והפרווה הייחודית מגינות עליהם מפני הקור העז השורר באיזור המחייה שלהם וכל מבנה הגוף הדחוס שלהם מיועד כולו לאגירה מקסימלית של חום.

הוא נחשב ל"יונק ימי" בשל העובדה שהוא מבלה את רוב זמנו בשחיה. ובכל זאת, הוא היונק הימי היחיד בעולם עם גפיים רבות עצמה שמאפשרות לו לצעוד קילומטרים רבים ואפילו לרוץ. הוא "טורף על", שנמצא בראש שרשרת המזון וניזון בעיקר מכלבי ים. אבל הוא לא יהסס לאכול כל מה שיזדמן לו.

דוב הקוטב נחשב לדוב גדול מאד. הזכרים מגיעים למשקל של 300 ועד 900 ק"ג (!) וגופם נמתח לכ – 3 מטרים. הנקבות קטנות מהזכרים בחצי – הפרש גדלים קיצוני מאד. והגורים הזעירים שוקלים 600 – 700 גרם בלבד בלידתם.

גורי דוב הקוטב – תמונה באדיבות וויקיפדיה

למרות קירבה משפחתית לדוב החום, התפתחו דובי הקוטב הלבנים כדי לתפוס נישה אקולוגית ייחודית וצרה משלהם, כולל מבנה פיזי שהותאם לטמפרטורות הקרות, לתנועה על גבי שלג וקרח, לשחיה ולציד כלבי ים – הטרף העיקרי שלהם.

אף על פי שמרבית דובי הקוטב נולדים על פני הקרקע, הם מבלים את רוב זמנם בשחייה ומשמעות שמם המדעי (Ursus maritimus) היא – "דוב ימי". הם צדים את טרפם מגושי קרח צפים בים ולעיתים מתקיימים ממאגרי השומן שבגופם, עד שמזדמן להם טרף.

מבנה הגוף של דוב הקוטב חסון ושרירי. יש לו צוואר ארוך, אזניים וזנב קטנים (דבר שמונע איבוד חום דרכם). כפות הרגליים שלו גדולות יחסית והן משמשות אותו הן להליכה והן להתקדמות מהירה מתחת למים. בנוסף, כפות הרגליים הגדולות מונעות מהם לשקוע בשלג העמוק ומפזרות את משקלם בצורה טובה יותר. על קרח דק הם ילכו אפילו על ברכיהם ומרפקיהם כדי לחלק את המשקל בצורה מיטבית ולא ליפול פנימה.

הפרווה היפיפייה של דוב הקוטב נראית לבנה מרחוק, אך היא למעשה שקופה למחצה. השיערות החלולות מספקות בידוד תרמי מצויין. עורם של הדובים שחור והפרווה מהווה הסוואה על רקע השלג והקרח. כדי להוסיף עוד שכבת הגנה מפני הקור, מכוסה הפרווה בשכבת שמן דוחה מים וכפות הדוב מכוסות בשיער קשיח שמרחיק אותו מן הקרח ומספק אחיזה טובה יותר.

דוב הקוטב הזכר מעדיף לחיות בגפו. הוא נוטה להיות אגרסיבי ויתקוף זכרים אחרים ואף בני אדם. הנקבות חברותיות יותר זו כלפי זו. זכרים פוגשים בנקבות בעיקר בעונות הייחום ואז הם גם יפגשו זכרים אחרים וילחמו בהם. במהלך לחימה שכזו הם עלולים להיפצע ואף לשבור את שיניהם.

מנוחה מהווה חלק ארי מחייו של דוב הקוטב. באיזורים הקפואים שבהם הוא חי, שינה ומנוחה חוסכים באנרגיה. מלבד 7 – 8 שעות שינה מסודרות, הם מנמנמים בכל הזדמנות שנקרית להם. באופן מפתיע, הם אינם ישנים שנת חורף ובניגוד לדובים אחרים הם פעילים לכל אורך השנה.

הם מסוגלים לעבור קילומטרים רבים על פני האדמה והקרח אבל יעדיפו להישאר בקרבת הים. בשל גודלם ומשקלם הם יעדיפו לארוב לטרף, כשהם מנצלים את צבע הפרווה ואת כישורי השחייה המעולים שלהם. מרדף אחרי טרף עלול להסתיים בבזבוז אנרגיה מיותר.

טרפם העיקרי של הדובים הוא כלב הים. אך הם לא יבחלו גם בעופות, מכרסמים, צדפות וסרטנים שונים, איילים כבשים ואפילו דגים. הם יארבו בסבלנות בקרבת חורים בקרח וימתינו לכלבי הים שעולים אל פני המים כדי לנשום אוויר ואז ינסו לתפוס אותם במלתעותיהם. במקרה של תפיסה מוצלחת, יאכל דוב הקוטב את העור והשומן של כלב הים ויותיר את הבשר עבור בעלי חיים אחרים. צורת אכילה בררנית זו מאפשרת לשורה של בעלי חיים להתקיים באקלים הקשה של הקוטב הצפוני.

הדובים הלבנים מזדווגים בעיקר בחודשי האביב ותחילת הקיץ. לאחר ההזדווגות, בעיקר אם היצע המזון קטן והנקבה לא תוכל לכלכל את עצמה ואת הגורים שלה במשך החורף היא יכולה למנוע את קליטת העובר ברחם, לספוג את העובר ואף לנטוש את הגורים כדי לקיים את עצמה, בתקווה שבאביב הבא תוכל להמליט גור אחר.

כ – 1000 דובי קוטב מוחזקים בשבי ברחבי העולם, בגני חיות ובספארים השונים. בטבע, נמצאת אוכלוסיית דובי הקוטב בסכנת הכחדה והיא הולכת וקטנה. ההתחממות הגלובאלית גובה את מחירה ממאגרי הקרח שבקוטב הצפוני ואיזור המחיה והציד של הדובים מצטמצם בהתמדה.

נוכח הצטמקות חריפה של איזורי המחייה שלהם, יש הטוענים שבעתיד נוכל לראות את הדוב המיוחד הזה, בשבי בלבד.

The post דוב הקוטב appeared first on 2Dive.