טעויות בתחילת הצלילה מתחילות לעיתים בדברים קטנים: בדיקה שנדחתה, תוספת אוויר גדולה מדי למאזן או מבט שנשאר על הדג במקום על בן הזוג. הכרת שלוש הטעויות הבאות תעזור לכם לדעת במה להתמקד לפני הכניסה למים ובמהלך הצלילה. המטרה היא לפנות יותר תשומת לב לים, תוך שמירה על ההרגלים שלמדתם בקורס.
טעויות בתחילת הצלילה
ההתרגשות של הצלילות הראשונות מובנת. יש ציוד לזכור, סימנים להבין ונוף חדש שמושך את העיניים לכל כיוון. גם צוללים מנוסים התחילו בנקודה הזאת. אין צורך להעמיד פנים שהכול כבר ברור: בקשה להסבר נוסף או לתרגול היא חלק מהלמידה, ומוטב להעלות קושי על החוף מאשר לנסות להסתיר אותו מתחת למים.
שלוש טעויות בתחילת הצלילה חוזרות במדריך הזה: דילוג על בדיקה הדדית, שליטה לא יציבה בציפה והתעלמות מהגוף או מהסביבה. הן קשורות זו לזו, אך לכל אחת יש מענה מעשי משלה. התחילו בהרגל אחד שאתם יכולים ליישם בעקביות, ובקשו מהמדריך משוב ממוקד. שיפור אינו נמדד בכמה עמוק ירדתם או בכמה מהר סיימתם להתארגן.
כדאי לקרוא את ההסברים לצד המדריך למיומנויות שכל צולל צריך להכיר. הקריאה עוזרת להכין שאלות ולהבין את ההיגיון של הפעולות, ואת התרגול עצמו עושים במסגרת ההכשרה ובהתאם ליכולת. דוגמה במאמר אינה תחליף להדגמה במים, ובוודאי אינה סיבה לנסות מיומנות חדשה כשכבר קשה לכם.
בדיקת ציוד הדדית
מבין טעויות בתחילת הצלילה, הדילוג על בדיקת הציוד נראה לפעמים מפתה במיוחד. הסירה מחכה, כולם כבר מוכנים, ואתם לא רוצים לעכב. אלא שהציוד חייב לעבוד עבורכם גם כשאיש אינו יכול להסביר בקול מה לא בסדר. כמה דקות מסודרות על החוף או בסירה מאפשרות לגלות תקלה בזמן שבו עדיין פשוט לעצור ולטפל בה.
ארגונים כמו PADI מלמדים בדיקה שיטתית לפני כל צלילה. ראשי התיבות BWRAF מזכירים לבדוק את מאזן הציפה, המשקולות, האבזמים והשחרורים, אספקת האוויר ולבסוף את המוכנות הכללית. אפשר לזכור את הסדר בעזרת המשפט Begin With Review And Friend; נוסח משפט העזר פחות חשוב מהשלמת כל מרכיבי הבדיקה עם בן הזוג.[1]
בדיקה הדדית אינה מבט מהיר והנהון. עברו יחד על המערכת לפי הסדר שלמדתם, והכירו את מיקומי השחרורים ואת מקור האוויר החלופי של בן הזוג. שאלו אם חלק כלשהו בציוד שונה מהמערכת המוכרת לכם. כאשר שני אנשים יודעים מה נבדק, קל יותר לזהות גם שלב שנשכח, בלי להסתמך על ההנחה שמישהו אחר כבר טיפל בו.[1]
הדוגמאות פשוטות: ברז שלא נפתח כראוי, אבזם שלא נסגר היטב או אינפלייטור שאינו פועל. אלה תקלות שצריך לפתור לפני הכניסה. אין צורך לקבוע זמן קשיח לבדיקה; ההמלצה לפנות כחמש דקות היא תזכורת לא למהר, ולא מבחן שצריך לסיים בזמן. סיימו רק כששניכם מבינים את מצב הציוד ומוכנים לצאת.
דרך טובה לצמצם טעויות בתחילת הצלילה היא להסביר בקול מה אתם בודקים. כך הבדיקה הופכת לפעולה משותפת ולא לטקס שכל אחד עושה לעצמו. אם התגלתה אי התאמה, עצרו וקראו למדריך או לאיש הצוות המתאים. אין פרס על פתרון מאולתר, ואין סיבה לקחת למים שאלה שאפשר לפתור ליד עמדת ההתארגנות.
ציפה בלי תנועות חדות
עלייה וירידה בלתי רצוניות, תנועת ה"יו-יו", הן דוגמה מוכרת של טעויות בתחילת הצלילה. צולל מוסיף אוויר למאזן, מרגיש שהתחיל לעלות, מרוקן מהר ומוצא את עצמו שוב נמוך מדי. במקום לבלות את הצלילה בהתבוננות, הוא עסוק בתיקונים. שליטה בציפה דורשת תרגול וסבלנות, והיא חשובה גם לצולל וגם לשונית שמתחתיו.
ציפה לקויה עלולה להגדיל את המאמץ ואת צריכת האוויר, לקרב סנפירים לאלמוגים ולהקשות על שמירת העומק. השאיפה היא לרחף בלי להיאבק במים. מתחילים בשילוב של משקולות בכמות מתאימה, נשימה רגועה וסדירה ושימוש מדוד במאזן. אין משקל אחד שמתאים לכולם, ולכן בקשו מהמדריך לבדוק את ההתאמה שלכם.
הריאות משתתפות בשינויים העדינים בציפה, אבל אין להשתמש בעצירת נשימה כדרך להישאר במקום. נושמים ברציפות בכל הצלילה. גם כשמתרכזים בצילום או בניסיון להתייצב, הכלל הזה נשאר בתוקף. ההנחיות של PADI מדגישות נשימה רציפה ושליטה בציפה כחלק מהבסיס לצלילה; את ההתאמות בפועל מתרגלים עם מדריך ובתנאים מתאימים.[2]
כשמנסים לתקן טעויות בתחילת הצלילה, קל להגיב לכל תנועה בתוספת גדולה של אוויר. עדיף לבקש תרגול של תיקונים קטנים וללמוד לזהות מה גרם לשינוי. האם שיניתם עומק, האם תנוחת הגוף השתנתה, או האם אתם בועטים בלי לשים לב? השאלה המדויקת עוזרת לקבל הדרכה מועילה יותר מאשר האמירה הכללית "אני לא טוב בציפה".
בחרו לתרגול אזור שהמדריך מאשר, עם מרחב מעל הקרקעית וללא סיכון לפגיעה בבעלי חיים. המטרה אינה להחזיק מעמד ליד אלמוג יפה בכל מחיר. אם אינכם מצליחים להתייצב, התרחקו ממנו לפי ההנחיות וחזרו לתרגול במקום מתאים. לראות פחות מקרוב בצלילה אחת עדיף על להפוך את השונית לנקודת תמיכה.
גם בצילום אפשר לזהות טעויות בתחילת הצלילה: המצלמה תופסת את כל תשומת הלב, והצולל מפסיק לבדוק את העומק או את המרחק מהקרקעית. לפני שמנסים מסגרת מורכבת, ודאו שאתם יכולים להישאר מאוזנים. בצילום צללית הצוללת בחור הכחול בפלאו אפשר להתעכב על המרחב והאור, ולהזכיר לעצמנו שצילום טוב מתחיל בשליטה במיקום שלנו.
הגוף והסביבה
התלהבות מדג, מצב ים או מאלמוג יכולה לגרום לנו לשכוח לבדוק כמה אוויר נשאר ואיך אנחנו מרגישים. זו אחת מאותן טעויות בתחילת הצלילה שאינן נראות מבחוץ מיד. קור, עייפות או תחושת מאמץ הם מידע שצריך להעביר לבן הזוג. גם זרם שמתחזק או התרחקות מהקבוצה דורשים תשומת לב בזמן.
אל תחכו שהקושי יהפוך למשהו שקשה להסביר. אם אינכם מרגישים בנוח, סמנו זאת והגיבו בהתאם להכשרה ולתוכנית הצלילה. אין צורך להצדיק את התחושה במשפט משכנע. בן הזוג אינו יכול לדעת לבד אם קר לכם, אם אתם עייפים או אם משהו מפריע לנשימה, ולכן התקשורת היא חלק מהאחריות המשותפת.
כדי לזהות טעויות בתחילת הצלילה בזמן, שלבו את המבט בנוף עם בדיקות של האוויר, העומק ומיקום בן הזוג, כפי שלמדתם. אל תהפכו את הצלילה למרדף אחרי פרט אחד. אפשר להתבונן בצב ובאותה עת להישאר חלק מזוג צוללים. אם צריך לבחור בין להמשיך אחריו לבין לשמור על התוכנית, נשארים עם התוכנית.
כבוד לסביבה אינו כלל נפרד מהצלילה עצמה. לא נוגעים באלמוגים, לא רודפים אחרי דגים ולא לוקחים מזכרות מהקרקעית. המגע עלול להזיק לרקמה החיה, ופגיעה באלמוג אינה נמדדת רק בגודל השבר שרואים מיד. גם הצולל עלול להיפגע ממגע בבעל חיים. הנחיות PADI למפגשים אחראיים עם בעלי חיים ימיים מסבירות את העיקרון הזה.[3]
הביטוי "השאירו רק בועות, קחו רק תמונות" מועיל כתזכורת, בתנאי שגם התמונות מצולמות בלי להפריע. צילום של בעל חיים שנאלץ לזוז בגללנו אינו יעד שכדאי לרדוף אחריו. אם הוא מתרחק, נותנים לו מרחב. אם זווית הצילום מחייבת להישען על השונית, בוחרים זווית אחרת או ממשיכים הלאה.
ללמוד מתוך מצב מוכר
אפשר להבין טעויות בתחילת הצלילה דרך מצב פשוט: קבוצה מתארגנת ליד הסירה, צולל אחד כבר מוכן ואחר עדיין מחפש רצועה. זהו תרחיש לדוגמה, לא אירוע שמחייב להאיץ. אם מישהו מחכה לכם, עדכנו שאתם משלימים בדיקה. העברת המידע מורידה את הצורך לנחש מה אחרים חושבים ומאפשרת להמשיך לפי הסדר, בלי להפוך את הלחץ החברתי לחלק מתוכנית הצלילה.
גם מתחת למים אפשר להפריד בין מה שרואים לבין מה שצריך לעשות. נניח שדג מעניין מופיע מעבר למסלול שסוכם. עצם הופעתו אינה משנה את המסלול או את נקודת החזרה. קודם נשארים בקשר עם בן הזוג ובגבולות התוכנית. אם בהמשך תרצו להכיר את האזור האחר, אפשר לשאול עליו בתדריך הבא ולבדוק אם הוא מתאים לכם.
דרך נוספת לעבוד על טעויות בתחילת הצלילה היא להחליף שיפוט כללי בתיאור מדויק. במקום "הייתי גרוע היום", אמרו "התקשיתי לשמור עומק כשעצרתי להסתכל". במקום "הציוד לא נוח", ציינו מה לחץ, היכן ומתי. אלה אינם אבחונים של מקור הבעיה, אלא פרטים שמאפשרים למדריך לבחור הסבר או תרגול מתאים ולא להסתמך על ניחוש.
אל תנסו לתקן כמה דברים חדשים בבת אחת בלי הכוונה. בקשו מהמדריך לבחור נושא אחד לתשומת לב מתוך ההכשרה שלכם, תוך שמירה על כל כללי הצלילה. אפשר להתמקד בהיכרות עם האבזמים לפני הכניסה, ובצלילה הבאה לבקש משוב על תנוחת הגוף. המטרה היא ללמוד מהפעולה ולהבין אותה, לא לסמן שעברתם על רשימה ארוכה.
כשהציוד משתנה
טעויות בתחילת הצלילה יכולות לחזור גם כאשר כבר נצבר ניסיון, במיוחד אחרי החלפת ציוד. מאזן שכור, חליפה אחרת או מצלמה חדשה עשויים למשוך תשומת לב שלא נדרשה קודם. לפני הכניסה הציגו את השינוי למדריך ולבן הזוג. בקשו להכיר את המערכת ולוודא שהיא מתאימה לכם, במקום להניח שהכול ירגיש בדיוק כמו בצלילה הקודמת.
ביומן הצלילה אפשר להקדיש כמה שורות לשינוי הזה: מה היה שונה, מה בדקתם ומה תרצו לברר. אין צורך לכתוב סיפור ארוך. תיאור קצר של התנאים ושל השאלה יעזור לכם להגיע לשיחה הבאה עם מידע, ולהימנע מחזרה על אותו קושי רק משום שעד הצלילה הבאה כבר שכחתם איך הוא התחיל.
רשימה לפני הכניסה
את ההסברים על טעויות בתחילת הצלילה כדאי להפוך לשיחה קצרה עם בן הזוג. הרשימה הבאה מארגנת את שלושת הנושאים שנידונו כאן ואינה מחליפה את רשימת הבדיקה של ארגון ההכשרה. עברו עליה כשעוד אפשר לדבר בנוחות, לפני הרעש של המנוע ולפני שהמסכה על הפנים. כך תדעו אילו נקודות כבר ברורות ואילו דורשות בירור.
- עברו יחד על בדיקת הציוד ההדדית, והשלימו כל שלב לפי ההכשרה שלכם.
- אמרו אם יש ציוד שאינכם מכירים או מיומנות שתרצו לתרגל בהדרכה.
- ודאו ששניכם מבינים את המסלול ואת התוכנית, כולל הדרך לסמן קושי או רצון לסיים.
- החליטו לשמור מרחק מהקרקעית ומבעלי החיים גם אם צילום מסוים מפתה במיוחד.
- בדקו בכנות אם אתם מרגישים מוכנים: ההתרגשות אינה סיבה להתעלם מקור, עייפות או אי נוחות.
רשימה מועילה רק אם משתמשים בה גם כשהכול נראה שגרתי. לא צריך לחכות ליום עמוס או לאתר חדש כדי לגלות טעויות בתחילת הצלילה. חזרתיות פשוטה בונה שגרה: אותה בדיקה, אותה שיחה ואותה נכונות לבקש עזרה. בכל פעם שהתנאים או הציוד משתנים, הקדישו לכך תשומת לב במקום להניח שההרגל הישן מכסה הכול.
שיחה אחרי הצלילה
אחרי שיוצאים מהמים, נסו לתאר רגע אחד שהיה קל ורגע אחד שדרש מאמץ. למשל, האם היה שלב שבו הצלחתם לרחף בנוחות, ומתי התחלתם לתקן יותר מדי? תיאור של מה שקרה עוזר למדריך להבין את הקושי. הימנעו מהשוואה לצולל אחר; אתם רוצים לדעת מה לשפר אצלכם בצלילה הבאה.
כדאי לרשום גם מה עבד. אם בדיקה רגועה הפחיתה את הלחץ, שמרו עליה. אם ויתור על המצלמה פינה תשומת לב לציפה, אפשר להמשיך כך בתרגול הבא. התמודדות עם טעויות בתחילת הצלילה אינה אוסף של איסורים, אלא דרך לבחור הרגלים שמאפשרים לכם ליהנות מהמים בלי להזניח את מה שמחזיק את החוויה הזאת.
להמשיך ללמוד
טעויות בתחילת הצלילה הן הזדמנות לעבוד על שלושה יסודות: בדיקה הדדית, ציפה ומודעות. תכננו, צללו לפי התכנון ושמרו על הים. לקריאה בהמשך, ראו מאמרים נוספים בבלוג; לשאלות על הצילומים והתוכן אפשר ליצור קשר. את הקשיים במים העלו בפני המדריך שמכיר אתכם ואת תנאי הצלילה.
מקורות וקריאה נוספת
הדפסות קנבס מהעולם שמתחת למים
צילום תת ימי
צילום תת ימי
צילום תת ימי